בראשית ברא את בוראו
כי לא טוב היותו לבדו
ושמו לשים סדר בתוהו ליבו.
נפל אל הקוצים ונגאל
ופרח לא פרח - וצדק אין
ובחשכת תהומות עולם
טיפת חלב אחת תנץ
טיפת שעוה תשמע קול שוועתה
ותדבק ברקיעי מעלה
ותשקיף ברקיעי מטה
ותפגע. ותצית את הקוצים
ובכה.

בראשית בכה עם בוראו
כי עזב את רחם אימו
כי נשמתו רחקה מיוצרו - וירחמו.
הפילו אל החטאים וצר
ענני דמעות קוצו עיניו
מאור זה הנכמר
נשתוע קולו על סף.
וירקעו המים ורקיעים נקראו
מרכבה אחת תנצת - ונאסף
וימכל אז החלב
נאור אז הנר
וגווניו יקשתו ברקעיו
מתהום ועד תום
יורחבו דרכי ליבו
יגאלו צדיקיו לו
ומפי קול עולם ומלואו
תשמע שם קריאת שמו.