1. גיבור הקרב הגדול מכולם
המרתק  מכולם
ככר לא כל כך גדול.

חסר לו משהו בעיניים, בראש, או ביד
או אולי חסר משהו בי
נראה לי שזה  הקרב האחרון שלו
נראה לי שהוא ידע זאת לפני.

2. אותם רגלים מהירות עכשיו הולכת.
אותו מוח כבר לא מבריק.
הוא לא רק נופל, הוא גם מפיל אחרים,
אותם פעם הציל, אותם חשבתי שברא.
אני  מבין זאת פתאום
הוא בן אדם.
עכשיו אני בכיר ממנו.
ואני רוצה לחבק אותו, להציל אותו כמו שהציל אותי.
אבל עיניי דומעות כי עיינו כבר לא נוצצת.
רואה את אור הגלבוע דרך אור הדמעות לאור חושך האדם.
וכל מה שנותר לי לעשות
הוא למלא את בקשתו
כשהוא מבקש את חרבו כדי ליפול עליה.

3. אני מספיד אותו כל יום.
כל דמעה שלי זולגת גם בשבילו.
ובכל זאת, אותו לא ממש הכרתי.
כי הוא לא הפך לבן אדם,
הוא תמיד היה כזה.
ואני שעמדתי לידו וראיתי כי גובהו כגובהי.
עדיין מסרב לראות זאת.

ויש גם קרבות אחרים, בלעדיו.
מלך חדש, ומצליח.
אבל הניצחונות החדשים הם סיוט לעומת ההפסדים אתו.