צעד אחרי צעד, נאבקות, נגד כל המכשולים, אבן חדה ברגל, אי אפשר
לזוז, אי אפשר לחזור, חייבות להמשיך הלאה.
החום מתיש, כולנו צמאות.
פנינו מופנות לשמוליק המנהיג, אנחנו סומכות עליו, אפשר לסמוך
עליו - הוא יוביל אותנו למים!
חם כל כך, מספר 3 יותר מידי קרובה אלי, חייבת להתרחק...
זהו כאן יותר נעים - אבל לא!!! העוזרים של שמוליק דוחפים אותי
שוב לכיוון של מספר 3, צפוף מדי!
רגל אחרי רגל, אחרי רגל, אחרי רגל, אנחנו צועדות, הצמר מציק לי
ומגרד.
העוזרים של שמוליק שוב נובחים עלינו...
שמוליק בא, מתקרב, אלי?! אוי זה נעים! איזה ליטוף יש לו
לשמוליק, איזו יד נעימה...
זהו, נפסק... הוא עבר למספר 3...
מספר שלוש הזאת! נו זוזי! תפני מקום! שמוליק שוב דואג לי, הוא
נותן לי מים מהיד שלו, הנעימה...
שמוליק מתחיל לדבר אלי, אין לי מושג מה הוא אומר, אבל נראה לי
שהוא רוצה שאני אעמוד במקום.
שאר העדר מסתדר בשורה, יש! היום מסתפרים!
עוזריו של שמוליק, המגעילים האלו דוחפים אותי לצד, אני גם רוצה
להסתפר! חם לי! שמוליק מתקרב אלי, יש!!! סוף סוף להפטר מכל
הצמר!!!

חיים : "אבי, רוצים עוד שישיליק בשולחן שש"
אבי : "לך תבדוק אם שמוליק הגיע כבר..."
חיים : "הוא פה בחוץ אצל התופרת"
אבי : "נו תקרא לו! רון רוצה שישליק - לא?! בשולחן שש?"
חיים : "שמוליק! אני צריך עוד אחת!"
שמוליק : "חומי, לך תביא אחת, כלב טוב, לך חומי..."

בסדר! בסדר! אני הולכת, לא צריך לרוץ, מה קורה עם העוזרים של
שמוליק היום?
שמוליק!!!

חיים : "בבקשה, רון, בשבילך - הכל, בתיאבון!!!" (חיוך +
קריצה)
רון : "תודה, חיים, תמסור ד"ש לשמוליק..."