והנה נולד, פוצע,
והנה עבר, כבעבר היה לי יצר הוא.
או היא.
והניח גילויו כשרף פוצע,
נדמתי.
שוב, חציר אל תוך שדיי המגופנים,
עושה דרכו. בוטח.

היה לי חבר, היה לי.
אך, בזרוע יום על צווארי השולח לך,
את זרעיו המנוקבים והזרועים היטב,
אמצא את שביקשתי, איבר טוב לב.
או אולי אפילו ירק ישליכני אל המטה.
השלך ושחוט.

צרותי שורפים לי,
אבשת דממה יוקדת,
והבשר והבשר,
אין טוב ממנו בכל הגן שדוף השמש.
או שדוף הצלע.

מי יקום לך!
צורף ישראל!