מנסה להראות לך את הצד החשוך שלי,
הצד שחיכיתי לך בשביל לחשוף.
עכשיו אין קול ואין עונה.
אילמת חירשת עיוורת.
אין אוצר גדול ממך בעולם
ואני זכיתי בו מכל הבנות.
אז עכשיו משתתקת,
נותנת לך לחמוק לי מבין האצבעות,
תוך דמעות שיורדות אחת אחת בשקט מופתי על הלחיים שלי.
יקר שלי עם האובדן שלך, עם שברון הלב המתקרב לא אוכל לחיות.


ועכשיו כשהלכת,
נפערה בי תהום.
לא תהום של שכחה, תהום של אובדן.
מתאבלת עלייך בעודך חי
מתאבלת עלי, נקרעה ממני חתיכה כל כך גדולה.
נלקחה ממני התקווה לאושר, כמעט באלימות.
כעת נשאר ייאוש
כל כך הרבה בכינו אתמול
אין לי יותר דמעות ואני כל כך רוצה אותן.
רוצה את הדמעות שלי בחזרה,
רוצה לבכות עליך עוד ועוד
שאולי אפרוק החוצה מעט מן הכאב
אבל העיניים יבשות.
רק תעוקה, רק חום ולחץ בחזה.
וטעם לוואי של מרלו בגרון ומלח.
הלוואי שהייתה לי מצבה לשבת לידה על ספסל,
להניח פרחים.
עוד לא מאמינה.