יצחק רייויט / לעת שקיעה |
נדמה השמש
מגיפה תריסי האור.
לא עוד זורמים חייך
במעלה המדרגות
פסק צחוקך מהדהד
בקמרונות הבתים.
הנצת בגינת החיים
לעת בוקר
קמל פרח חייך
לעת שקיעה.
זולגות הדמעות להשקות
משכנך בעפר
רוח אפך נדם
כי אדם היית
לא אלמוות.
ויודע אני כי
אינך!
מכחיש, לא יכול
להשלים.
ותנוח על משכבך בשלום.
סופד, חברך אקי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|