הרגשתי בידיך דשות בבשרי
ביום בו רציתי שתסתלק מחיי
חשתי אותך חודר אותי, נמהר
ואני אילמת מול הכוח,
פרקי ידי האדימו
למרות שאפסו כוחותי
וכבר לא נאבקתי.
לא חשתי כלום, חי נפשי
עצמתי את ליבי בכוח
למרות עיני הפקוחות לרווחה.
אחרי שהלכת נעלתי דלתי,
שני סיבובים בכל מפתח.
רחצתי עצמי בספוג הקשה,
מכאיבה לעצמי כדי להוציא כל מגע,
למחוק את שאריות הריח,
ממלמלת "זה נגמר, לינג" "נגמר"
ושקט נורא הציף את חיי.
חשתי כאסיר היוצא לחפשי,
ובכל זאת מתדפק על שערי הכלא,
נבהל מן הדרור והבחירה.
...

אתמול התקשרו להודיע שהמחלה האיומה הכניעה אותך. רק היא יכלה
לך.
ואני רק חשבתי על ידיך הדשות בבשרי.
את זה אף סבון לא יוכל להוציא.