התמונה שלך מול עיניי.
הדמעות לא נעצרות.
איך פגעת ככה.
לילה אחד של שמחה, אחריה כאב מוחלט.
שום דבר לא עזר... אין עוד מלבדך.
הדמעה על  הלחי זולגת, לתוך שפתיי נופלת.
אתה מחייך בתמונה, וזה קשה
לראות אותך מחייך כשאני פה, בוכה.
המשכת בלעדי ורק אני נותרתי לבד.
עכשיו העולם שלך מושלם, הוא תמיד היה.
הייתי רק מכשול קטןן בשבילך.
רימית והכאבת,
אז למה לא מסוגלת לשכוח אותך?
למה השנאה אליך תמיד מתבררת כאהבה?
למה יש לי חולשה אליך?
אין עוד מלבדך,
רק אתה, רק אותך רוצה בחיי.
יודעת ששום דבר לא יחזור.
יודעת שאני בשבילך סתם אחת.
אבל עדיין רק עליך חושבת,
מתפללת שכל זה יגמר, שאתעורר מסיוט.
התמונה שלך מול עיניי,
מצמררת את גופי.
את ידי אני שולחת לתמונה,
מלטפת את פניך.
איך העזת לשבור אותי כך?
למה? איך?