כמו טובים ורבים, אני הולכת בדרך שמישהו אחר כבר הלך בה.
רואה את אותם הנופים שנראים מוכרים.
עם ההוא שנמצא בתמונה מהאלבום הישן שמעלה אבק.
והסיפור של ההיא שנמצאת במקום הסגור שאסור לדבר עליו.
ואני היא שהולכת בדרך הישר, כמו ההוא, וההיא והטובים האחרים.
פרח ודרדר, ועוד אופק נגלה לעיניי.

ציפור שאיתה רגע שיחקתי ונשכחתי,  
ותמונה מהאלבום הישן שהוכתמה בכתם חזק
שבלע לתוכה את ההוא שלא ישוב.
וההיא שלא תתרצה כשהמקום יפתח,
ונופים מוכרים שבאים זה אחר זה
לא יתחלפו באחר, כי רבים וטובים
הולכים בדרך הזאת.