אמצע הלילה במיטה הריקה
חושבת מחשבות
שכל-כך מחזירות אותי
אחורה.
כולם מסביב כאילו מאמינים בי
ורק אני נשארת
עם עיניים עצומות
חזק-חזק
כאילו להבריח את הפחד,
כאילו שהפחד מפחד ממני כבר,
שונא אותי כבר
ואני רוצה לחזור
להווה
אבל העבר קורא לי חזק
מושך אותי אליו
וכולם מסביב כאילו מאמינים בי
אומרים שאולי אני עוד אגיע רחוק
ומה עוד נשאר לי
שהוא לעצמי?
חיוך מהול בעצב
תקווה מהולה באכזבה
רצון מהול בכאב
ואני, עיוורת מתמיד
ואז חולמת
ובחלום -
נגלה אליי העתיד
ושם, בעתיד
אני עוד קצת מאמינה
שאני עוד אפרוש כנפיים
ואעוף
גבוה, אל המרחקים |
