באופן סוריאלסטי אבי קם לתחיה מחדש, אבל הוא מת בשנת 1981.
הייתי אז בן שש עשרה, אבל שעשרים שנה הוא יהיה חסר לי?  
לא הבנתי עד כמה.
בעצם, ניתן לומר שאבי לא לימד אותי כלום.
רק את שמן של החיות שהוא צד, ואת הדגים שהוא דג.
אומר, כי נהנתי להיות במחיצתו מאוד כאשר דגנו דגים בנחל
תנינים.  
בשבילי זו היתה חוויה של החיים: לקום בשבת בשש בבקר, לארגן קצת
אוכל לדרך, להוציא את הרשת  הגדולה מהמרפסת בסלון, בשקט, שאמא
לא תתעורר, ולצאת מהבית.
תמיד אבא היה שקט כזה, וענייני. הוא לא כל כך התעניין בלימודים
שלי. את זה הוא מצא דרך אמא שלי, ולפי ההתנהגות הכללית שלו
כלפי ידעתי אם הוא יודע או לא על  הציונים שהבאתי השנה. וטוב,
גם לפי מראה פניו הזעופים או הרגועים, מחייכים מעט.
בחלומות הוא כמו חי, אבל יותר זקן, עם הרבה שערות שיבה.
כשיש לי שאלות, כאלו ואחרות, הוא מופיע, וכאילו מדבר איתי או
עם התת מודע שלי, לגבי החיים.