הסערה רעמה מחוץ לחלומות בית הנופש שלחוף אגם הטנז, רעמים
וברקים הרעידו את השמים במחול מטורף יפיפה ועוצר נשימה. הרוח
געשה, הכריעה עצים עד לאדמה, כמו פשוטי עם הכורעים בפני המלך.
האגם געש והשתולל, טלטל סירות עץ פשוטות הקשורות לרציף ככלב
מטורף הנאחז ומנסה לתלוש את ידו של תוקפו.

אולם חלונות הצריף זהרו בזהב, משקפות את המדורה המנצנצת בקמין,
וטיפות הגשם שהתנפצו על זגוגיתו נזלו בשקט מטה.
בחור מכורבל במעיל גשם שחור ישב על כורסא מול הקמין, שקוע בספר
עב כרס בכריכה אדומה.
שיערו החליף צבעים מהבזקי המדורה שבאח, לרגע כתום ולאחר מכן
זהוב.
הלילה העמיק, כשלפתע נשמעה דפיקה חלשה בדלת, מעין שריטה ותו
לא.
הבחור השקוע כולו בקריאה אפילו לא מצמץ, ורק התכרבל עמוק יותר
במעילו.
הדפיקה חזרה, עקשנית וחזקה.
וכמקיץ מחלום הוא הרים את עיניו מהספר, עיניי אזמרגד המשקפות
את אש הקמין.
בדממה הוא קם, והלך במהירות לפתוח את הדלת הכבדה.
בהתחלה, הדמות שנגלתה לו בכניסה נראתה כמו גוש שחור במעיל גשם,
אבל כשהיא זינקה בזריזות אל תוך מעגל האור, חולפת על פניו מבלי
לדבר, הוא נדהם לגלות שזאת נערה, שיערה הארוך רטוב ודבוק אל
ראשה.

"מי את?" שאל הבחור.

ללא מילים היא הורידה את מקטורנה והתקרבה במהירות אל האש,
מושיטה את ידיה קדימה, בתנועה הידועה משחר האנושות שמטרתה
היחידה היא להתחמם, בגדיה הרטובים נצמדים אליה ומדגישים את
תווי גופה החטוב.

לאט, בהתגברה על הרעד שאחז בה, היא התיישרה והסתובבה כלפיו.
עיניה החומות מסתכלות במבט ישיר מאוד בשלו, מטילות אתגר.
כמהופנט הוא התקרב אליה, כארנב הצועד אל לועו של פיתון.
"ישנן הרבה דרכים להתחמם בלילה קר כל כך, כמו זה", אמרה בקול
עמוק ונשי, הוגה כל מילה בעדינות, מבט של הזמנה על פניה.
מבלי לראות איך, הוא היה על ידה, ידיו הפועלות מעצמם, מורידות
מעליה את חולצתה הרטובה, מושכות אותה מעל ראשה, חושפות מתחתיה
שדיים עגולים ורטובים, פטמותיהן מזדקרות בחדות מהקור.
מבלי מילים, היא השליכה את מעילו מעליו, בתנועה פראית וחדה,
קורעת את חולצתו מעליו ונצמדת אליו, מנשקת בעדינות את צווארו,
בהתחלה בביישנות, אולם לאחר שנענה לנשיקותיה המשיכה בתשוקה
גואה ומתחזקת. מבלי להרגיש איך שניהם נפלו על עור הדוב הלבן
ששכב ממול לקמין, גופה הצעיר בידיו החזקות - הם התעלסו בפראות,
מנשקים ונושכים, נראים כנאבקים יותר מאשר נאהבים.
כשנשך אותה על פטמתה היא הכניסה את ידה החיננית למכנסיו, גורפת
את איבר זכרותו הקשה כסלע ביד קרה. גופה החלקלק מהרטיבות החליק
תחת גופו כאשר תלש את מכנסיו מעליו, ונדהם לגלות שחצאיתה זרוקה
הרחק על קרני הצבי שהיו תלויות על הקיר הנגדי, כשהחזיר את
עייניו מהקיר ראה אותה מסתכלת בפניו, אש התשוקה בוערת בעיניה,
גופה העירום משקף את האש החמה, קימור גבה העדין נותן לה חזות
של פנתרה העומדת לזנק על הטרף.  בעדינות היא הנחתה אותו אל
תוכה, הרטיבות המתוקה שחש כשחדר אל תוכה הייתה מעבר לכל דבר
אחר שחש בחייו, והרכות הבשלה שלה הייתה כל כך מגרה עד שבעוד
הוא חודר אליה, להטו עולה לשיא. הם התהפכו זה מעל זה, כלא
יכולים להחליט מי יהיה השולט, עד שלבסוף נעצרים על הצד, הוא
חובק אותה מאחור. ידיו חופנים את שדיה הרכים, המגיבים ברעד של
תשוקה למגע ידיו, החיכוך העדין בין גופו לגופה וההרגשה של איבר
מינה העוטף את שלו הזניקו אותו למרץ שלא יאמן. ובמהירות עצומה
הוא המשיך, דוחף את כל כולו אל תוכה, נושך את צווארה ולופט
בחוזקה רבה עוד יותר את שדיה.
איברו הזקור חדר וחדר, מתחבט כלות באחוריה הדשנים בכל פעם.
כשלא יכול להחזיק יותר שיחרר את זרעו בהנחת הנאה עילאית, שומע
אותה נאנחת ביחד איתו, וצועקת את שמו בעונג שלא יאמן אל מול
הרעם הלוחם את מלחמתו שבחוץ. וכך הם חזרו על ריקודם שוב ושוב,
לא חשים תשישות ומגור. ורק רוצים זה את זה לאורך כל הליל. עד
שהתשישות לא חבקה אותם אל חיקה והם נרדמו זה בזרועות של זה,
מתנשקים בעיוורון, בעיניים עצומות.

כשהשחר עלה, הרגיש הבחור מישהו מטלטל אותו בחוזקה בכתפו, בבהלה
הוא התעורר, ומצא את עצמו יושב באותה הכורסא שבה ישב, הספר
בכריכה האדומה עדיין מונח על ברכיו, וחברו עומד מעליו עם חקה
ביד ושואל אם מתחשק לו ללכת לדוג.