ים אנשים ללא בגדים, עומדים בתור ומחכים
הם מחים להיוולד, עומדים דוחפים וצועקים
רואים משמאל ומימין, קהל עצום של מחכים
כולם רוצים לחיות שווים, הרי כולנו אנשים
אבל בתור עומדים נכים, עומדים טיפשים וחכמים
אל העולם כולם יוצאים, ואל הקרב כולם ששים.
ובהבזק קצרצר אחד, בין העתיד אל העבר.
שלו הווה אנו קוראים, ובו כולנו גועשים
שבו כולנו חשובים, כל יום כולנו עסוקים
תופסים רוחות, בונים גלים, גורדים שחקים.
ומתקיימים...
אבל בסוף לכאן חוזרים, אולם עצום של מחכים.
שבו כולנו ערומים, רצים אל פתח החיים
ושוב עומדים ללא בגדים, דוחפים דורסים וצועקים.
זהו מחזור בלי התחלה בלי סוף בלי דלת יציאה
לנצח בו אנו כלואים, עיוורים חרשים לא מרגישים. |
