כשהחל המטר הראשון אז הלכת
הותרת אותי שבור מאחור
וברגע אחד פתאום נעלמת
הלכת לבלי שוב ומבלי לחזור
כשהלכת השמש נחבא אל בין ענן אפור
והמטר הראשון, היורה, טפטף בגני
פתאום הכל נראה שונה וזר
וניחוח של רטיבות ודשא מילא את אפי
ואתה, שאתמול היית פה לצידי
מטייל בנבכי נשמתי הכבולה
מלטף בידך החמה, האוהבת
אינך עוד כאן מחייך בחמלה
לנצח אזכור נגינת מילותיך
לעד אנצור בליבי תקוותך למחר
לעולם לא אשכחך כשם שלא אשכח ירושלים
ותמיד אבכה עם חיוך בבואו של מטר