ברגע שהיא אמרה את המילים הבאות חשתי כאב.
מילים נוראיות ששברו את הלב.
מילים כו נוראיות שלא אומרים אותן אפילו בצחוק לאנשים כמוני.
מילה אחת שיכולה לרסק את הלב לאלפי חלקיקים קטנים.
מילה אחת שיכולה להרוס עולמות להחריב יקום שלם.
"בוא נשאר ידידים".
אבל, אבל, אבל, אבל, אבל... למה?!
אני לא רוצה להיות ידיד שלך.
אני מאוהב בך! ידידים אולי אוהבים אבל לא מאוהבים.
סיוט שלי הוא להיות ידיד שלך, כשאני יודע שיש לי אותך אבל מצד
שני אין לי אותך.
כשאני יודע שאת יכולה להיות אחרי תקופה מסויימת מחובקת בזרועות
אחר.
אני זה שרוצה לחבק אותך. אני! אני! אני!
"ידידים". מילה כה מגעילה וכואבת לאנשים כמוני.