הייתי שומר בדלי סיגריות בכיס
ומטיף באדיקות לשמירה על הנוף,
כמה אהבתי את אמא אדמה;

ליטפתי כל חתול בודד ברחוב
ותקשרתי עם כלבים במישורים נחבאים,
אהבתי את החיים הראשוניים;

היו לי רומנים אפלטוניים עם תינוקות
וחברי אמת בני חמש,
התאהבתי באמת שבעיני הילדים;

המראתי לשחקים בדלק האדרנלין
התמכרתי לסם הנעורים הטבעי,
האמנתי בנשגבות האהבה;

ביליתי תקופה ארוכה בפענוח הזולת,
מצאתי בי חמלה לרשעי רשעים,
ריחמתי על כל זוג עיניים,
הייתי הומאניסט אמיתי על-אף החדשות,
אהבתי ללא רבב את המין האנושי;

ואתמול, למרות הכל, הרגשתי כמו דמות קרטון
בתפאורה לסרט בלי שחקנים
ובלי עלילה.
הייתי מחולל מרגש כלשהו.
נהייתי אבן חסרת כל
מושלכת במדבר חצץ
בין כל אהבותיי הקודמות.