זה לא רגיל לי / לא רגיל בכלל,
להיסדק אל מול האור / שהפך לקר.
וכשהוא מתקרב אלי / מתקרב אל הנמל
אני מתעורר פתאום מחלום שקצת הפך לו, לזר.

כן / מי הנמל שלי שחורים ומרים
ובטח שכבר לא שוחים בהם דגים
זה כבר כמה נדנודים / כבר כמה גלים,
שאלמוגים / על קרקעית נפשי הפצוע עוד לא גדלים.

ויש בנמל שלי מקום
רק לסירה אחת, סירת משוטים.
ננטשה המסכנה בין הגלים.
האם הגברת בעלת הסירה קפצה?
ישר אל מי הנמל הנורא?
מקווה אני מאוד שהיא לא טבעה
וסגנון שחייה אחר במהרה סיגלה לעצמה,
אולי היא אפילו כבר על סירה שונה,
סירה זרה,
חותרת לה בחדווה.

אני חולם עליה לפעמים,
איך לסירה שלי היא עולה וחוזרת,
וחותרת לי בחיים,
והכל הופך צבעים צבעים...