מבחוץ את נראית כאילו הכל בסדר,
את מחייכת, מפרגנת,
אבל מבפנים את מתנפצת.
כל מילה נוספת שלו היא עוד פיצוץ קטן,
ואת נשברת
ונשברת
ונשברת
ונשברת
עד שלא נותר עוד דבר פרט לרסיסים קטנטנים.

רסיסים קטנטנים, השורטים את נפשך המדממת,
הכמהה להאהב בחזרה,
רסיסים קטנטנים שלא נותנים לך מנוח,
שננעצים עמוק יותר ויותר בתוך ליבך,
כאילו רק כדי להרגיז.

ואת יודעת, שהוא לעולם לא יהיה שלך.
לא משנה כמה תחפצי בו,
וכמה תחייכי אליו,
הוא לעולם לא ירגיש מה שאת מרגישה כלפיו,
וזה כואב, כל כך כואב,
עד שמתחשק לך לצרוח
מחוסר האונים של עצמך.

ובנתיים את נראית כאילו הכל בסדר.
מחייכת, מפרגנת,
אבל מבפנים...
מבפנים את מתנפצת.