כשראיתי אותך לראשונה
לא האמנתי למראה
לא ידעתי שיכול להיות
דבר כל-כך יפה.
כבר מהפעם הראשונה
שעיני ראו אותך
אז גם הלב התחיל לקפוץ
אותך קלט גם הוא.
ממרחק יציב עמדתי,
אותך לאט בחנתי
אפילו שכבר מרחוק מאוד
ביופי שלך הבחנתי.
אבל ידעתי בראש
בפנים בפנים
ידעתי זאת מיד
שאלייך להתקרב
כדי לדבר או לצחקק
לעולם לא אעז לבד.
וככה אשב, כנראה לעולם
אשב ואציץ ביופייך
עד לרגע ההוא, הנכסף, המיוחד,
שלבי יכבוש את לבך.
כן, ככה אשב בקצה של הרחוב
אשב לי לבד בפינה.
אחכה בלי לייבב, עד לזמן הטוב,
כשעלי ועלייך תזרח הלבנה...