אם היה בי רק מעט אומץ אז
ודאי לא היה מגיע סוף העולם
שמשות מתנפצות בעומק
רקדנית אירוטית
מעלה זבח קורבן
כשעברת מעל גופי ממלמלת
'סליחה' במבטא מאוד רוסי
והלכת
התרוקן החוף כולו משמץ של
שמחה
נותרתי הבודד היחידי בכל המון צלילים
מול השמיים
ההם ניגנו והמשיכו להכות בתוף
וזאת עיניים מסתוריות מאוד
הוסיפה לרקוד
מעגלים קטנים
הורגש לרגע איזה גל באוויר
גל פרטי נושא מסר
ואני הרגשתי כמו איבדתי
עוד פעם את אהובתי
בתוך האופל הנבזי
נטלתי עט כחול מאוד
שאוכל לשרטט בו אותיות קטנות
והיה לי קר מאוד
מול סוף העולם מלא ב
אור
הסתכלתי בה רוקדת
וכל היופי שיש מרוכז בשעות שקיעה דקות
בבריחתי מהים מצאתי שדה באור זהוב
בוותרי על נערות המים
נותר לי גופי למשחק
כמו כל המשאלות מתמזגות
לכדי תמונה אחת:
נערת חוף מהלכת מאחוריי על הכביש
צילה מתמזג עם הצל שלי
ממתינים ליד רמזור
יכולת ראיית הנולד שלי גוועת
למזלי
אין לי כבר יכולת לנחש נכונה מלבד את
התחלפות אנשי הרמזור
אולי משהו לחש לי שאחמיץ בסוף
אולי אם הייתי יודע לא הייתי מנסה כלל
ללכת על פני האוקיינוס
לדעת מחדש נערות עם גלים
במקום ורידים (במקום
לב)
לשוט על אופק הזמן ולראות
מגדלי הייטק עשויים חלונות
רכבות בכל מקום בו אלך
בנו הצעיר של הנשיא בחליפה עומד ומחייך
גם בי מעט מכל זרעי ההצלחה דבקו
אני עומד בדרך אלייך
ובאמת
מצפה
שתתרסק כבר השמש שכל האור יעלם
עומדים להם מתופפים ורקדניות מים
אך עם בוא החושך
ילכו איש אל מוצאו
ורק תמונה קפואה תיוותר
שמש בים הבוער.
9.6.06
