על שלושה דברים עומד העולם,
על מה שחושבים, מרגישים ואומרים כולם,
ומה שאתה תגיד היום ישמע שולי,
כמה שלא תוכיח, תמיד זה יהיה גבולי.

שלוש שנים וכמה ימים, תשאיר בצד,
כמה לילות, כמה מארבים, כמה לבד,
ושום אחר לא יזכור, כי כל אחד נתן,
רק אתה תמרר את החברים שלא כאן.

שלושים ומשהו שבועות, ועוד זיכרון,
אחרי הכל, בסוף באמת למדת ממני המון,
ואני יודע שזה כאב לך גם לא מעט,
אבל כבר אז אמרתי, את תביני לבד ולאט.

כמה שקט פה, כמה טוב,
כבר כמעט שלא נשאר לי מה לכתוב,
אז אני עוצר וצולל, לכמה שניות,
עוצם עיניים וממציא לי בעיות,
אהבה מאכזבת וחבר קרוב שמת,
סיפורים שלא בהכרח קרו באמת,
אבל הכל זה בעיניי המתבונן,
שהוא כבר יחליט, מה לא ומה כן.

על שלושה דברים עומד העולם,
על מה שרחוק, לא פה וקיים רק שם,
ומה שאתה תביא היום יראה מיותר,
כמה שלא תתחדש, תמיד זה יהיה מוזר.

שלושת אלפים דולר, כמה זה יקר,
ולך אין את הכסף לקנות את המחר,
בעוד שלכולם האשראי רק גדל עם הזמן,
אתה תמיד משלם על הטעויות ובמזומן.

שלושים וקצת, זה בא פתאום ומתקרב,
אחרי הכל, להתבגר שוב זה קצת כואב,
הנעורים האלו בורחים ומסתובב הראש,
כמה תספיקי, לפני שאספור עד שלוש.

כמה שקט פה, כמה טוב,
כבר כמעט שלא נשאר לי מה לחשוב,
אז אני עוצר וצולל, לכמה שניות,
עוצם עיניים וממציא לי בעיות,
כסף בלי סוף וגיל מפחיד,
סיפורים שאולי יקרו עוד בעתיד,
אבל הכל זה בעיניי המתבונן,
שהוא כבר יחליט, מה לא ומה כן.

לספור עד שלוש וקצת,
להבין את החיים האלו לאט לאט,
על מה עומד פה בעצם הכל,
על חבר שאבד וחלל השאול,
על אהבה שכבתה וכאב הפרידה,
על כסף שנגמר ומחסור בעבודה,
על גיל שנעלם וחשש ההתבגרות,
ועל כמה שאלות לא ברורות.

וכמה שקט פה, כמה טוב,
כבר כמעט שלא נשאר לי מה לאהוב,
חברים תמיד בסוף הולכים,
באהבה תמיד בסוף בוכים,
לכסף אין באמת מחיר,
והגיל עם הזמן כבר לא צעיר,
ואת כולם אי אפשר להחזיר,
לנצח איתנו להשאיר,
ילדים מאוהבים ועשירים,
זה לא בהכרח, כמה סיפורים,
אבל הכל זה בעיניי המתבונן,
שהוא כבר יחליט, מה לא ומה כן.

ואני בינתיים הולך לנקות טיפה את הראש,
לספור שוב, אחת, שתיים וקצת שלוש.