34 דרכים להצלחה.
34 דרכים לאושר.
34 דרכים לעושר.
34 דרכים להנאה ממין.
34 דרכים לתקן מנוע של אוטו.
34 דרכים להכין עוגת גבינה עם פירורים.



קובי ידע שלא צריך הקשר. אנשים לא מעוניינים במטרה, לא באמת,
הם רק רוצים להיות מסוגלים להגיע לשם בכמה שיותר דרכים.
ולמה דוקא 34? זה דוקא היה די מסובך, אבל הגיוני יותר מרוב
הדברים בעולם הזה.
קובי כינס 83 אנשים שחיפשו את הדרך הקלה לכסף מהיר, והציג
בפניהם את 200 השיטות המובילות שהוא שלף מהאינטרנט לצורך
העניין.

משם זה כבר היה עניין פשוט של לעשות ממוצע, ולראות אחרי כמה
ניסיונות אנשים מתייאשים באופן סטטיסטי.
33.

אז הוא יצא בסדרת הספרים הזאת.
את ההון הראשוני הוא כבר גייס, כל מה שנשאר היה להמציא כל מיני
שיטות לכל מיני דברים - וזה קל, כי לא חייב שיעבדו -
הרי רוב האנשים ממילא ייתיאשו לפני השיטה האחרונה, ויהיו
בטוחים שזאת אשמתם, כי הם לא ניסו מספיק.
וגם אם איזה עיתונאי עקשן יחליט לבדוק את כל השיטות, תמיד אפשר
לשלוף איזה סיפור הצלחה ולהסביר שהוא כנראה לא פעל כמו שצריך,
והאמון של האנשים רק יגדל.

והסדרה הצליחה. מאוד.
בסופו של דבר, חצי מעשירי העולם היו אנשים שניסו והלך להם, גם
אם בפוקס, וזה רק עודד עוד אנשים לנסות -
אז גם הם ניסו, ובסוף אפילו התפקידים הפוליטיים היו מלאים
באנשים שכנראה פשוט קראו כמו שצריך את "34 דרכים לקבל תפקיד
פוליטי בכיר".
כמובן שמוטי הצליח יותר מכולם, כי מי לא ייתרום אחוז קטן מההון
שלו למי שהביא אותו עד הלום...
אז ברגע שכל כך הרבה אנשים הצליחו, הסטנדרט עלה -
נהיתה אינפלציה רצחנית - ארטיק קרח, אפילו בקיוסק של מוטי
מהשכונה, הגיע ל74 וחצי אלף שקל, וזה ממש לא היה הרבה בשביל
רוב האנשים, כי בשלב הזה, כל סדרת הספרים "34 דרכים" כבר היתה
חובה בכל בית, ואם לא עשית מיליונים, אז לפחות היתה לך עוגת
גבינה עם פירורים פשוט מדהימה, להתנחם בה ברגעים הקשים.

והיו כמה כאלה שהתעקשו שהכל הונאה, והשיטות לא באמת עובדות,
אבל הם סתם נשארו עניים, ולכולם היה ברור שהם לא פעלו לפי
ההוראות, או שהם פשוט לא קראו את הספר עד הסוף.