את המבט זוכרת את הנשיקות שומרת ואת אותן השאלות שואלת. אני
שאמרתי הכל, לא נישאר לי כלום. אחוזת תקווה ואומנם השלמתי עם
העובדה, אבל משהו בי אומר באחד הימים, השנים שחלפו לה אתה תבוא
ותהיה שלה והנה שוב חיוך עולה לה על הפנים והיא מסתכלת במראה
ועייני זולגות ושוב מבינה שהכול אשליה והיא יודעת שזו רק
פנטזיה ושוב היא מרשה לעצמה לשקוע בעולם של חלומות לא מוכנה
לחזור למציאות שבה היא יודעת שאינך קיים עוד והיא נשארת היא,
רק עם החצי השני. מבינה שאין טעם יותר לבכות ואומנם היא צוחקת
ושוב מתפללת שהגלגל יסתובב ולא מבינה למה רק אצלי הוא נישאר
תקוע . והגול שמפגיש בינינו כל פעם מחדש יוצר קיר שלא ניתן
לשיברו, ישנו חור קטן שאני בו רואה אותך אבל גם את אהובתך
שבראי זה לא אני אלא היא שאוהבת אותך כמו שאני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.