(בעצם אני זו ששאלתי)
על מה אני חושבת?
אתה באמת רוצה לדעת?
אני חושבת, שקו האופק מעולם לא היה
זמין יותר, ופגיע יותר כמו הבשר שלך
אני חושבת שאפשר לקלף ממך את העור המנוון
לתופף על העצמות ולהפיק מהם צלילים אינדיאניים
במיוחד מהחללים הריקים
מאזור הלב, והחזה
אני חושבת שהאוויר המתפתל לנחיריי אינו ריח של ים
אלא של בשר נרקב ונחרך
אני מסתכלת עלייך, אתה מחייך
ואני חושבת שאם אתפוס את שני הקצוות של החיוך שלך
אוכל לקרוע אותו בליווי הצחוק המתגלגל שלך
ולצייר אחר כך עם הדם
לבבות על החול
(אולי זה לא היה צחוק, אלא בכי.
אני לא יודעת
כבר שנים שלמות שאני לא
מצליחה לבכות) |
