הכנתי לי היום סלט. סלט של רגשות. זאת היתה עבודה קשה מאוד
שהתחילה בתחילת היום ונמשכה עד סופו.
וזה אופן ההכנה:
לקחתי קערה גדולה כדי לשים בה את הסלט לכשיהיה מוכן.
על קרש החיתוך חתכתי ביחד את הפחד, הבושה, התסכול והעצב. ואת
כולם ביחד שמתי בתוך הקערה.
אחר כך פניתי לחתוך ולתבל את השמחה, את התקווה ואת הגאווה.
הכנתי אותן ביחד והוספתי אותן לקערה.
לקראת אחה"צ ערבבתי את כל הרגשות ביחד והסלט כבר כמעט מוכן.
הרגשות מעורבבים אחד עם השני עד שקשה להבחין ולהבדיל בינהם.
שמחה ועצב מעורבבים ביחד עם ייאוש ותקווה. וקשה לדעת מי מהם
בולט שם יותר ואם בכלל.

ורק כשהסלט כבר היה כמעט מוכן לגמרי, התברר שחסר בו תבלין.
תבלין שבלעדיו אין לסלט כל טעם.
אכן, היה חסר תבלין האהבה.
כמה חבל ששכחתי לקנות אותו כשעשיתי את קניית המצרכים לסלט.