נכנסתי למיטה לא שלי, מיתה לא שלי.
והכל בלגן, בלגן, בלגן, איפה אני עכשיו?!
לא קל להתאשפז. וגם לא הכי פשוט לכתוב את זה, כי זה פשוט כך:
לך תסביר להם שהרי געש מתפרצים לך עכשיו מתהומות נפשך ואין לך
לאן לברוח. לך תסביר...

וראיתי המון אור,
והתבוננתי כבר על החושך מרחוק, ולעיתים גם קצת יותר מדי
מקרוב.
וזה קצת כואב עכשיו להסתכל, עיניי נעצמות.

אז היכן אני נמצאת עכשיו? בית קטן בערבה.
רציתי גדול, רציתי הביתה, אבל שכחתי לרגע את מקום הולדתי.
אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, הכל בלגן עכשיו,
אי אפשר להחזיר דבר, והכל בלגן.

עכשיו תפסיקו!
צאו לי מהראש, אין לי כוחות לחזור ללול התרנגולות הזה לעולם.

אישפוז - אתה לא חבר שלי יותר, אתה בן זונה, ואני אפילו לא
מפחדת ממך יותר, תראה איך בלגנת אותי עכשיו,
אני לא יודעת אם לחזור או לא לחזור.
ואני אפילו לא מרוצה ממה שכתבתי!