[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שחר אור
/
ויהי בוקר ויהי ערב

אזהרה: סיפור פורנוגרפי, ולא אירוטיקה. מצטערת, אין סיווג כזה





איתמר כבר נסע עם הילדים למרכז הארץ אל הסבים, אמנם לביקור,
אבל לפרק זמן בלתי מוגדר מראש. אורי נשארה בבית, גם כדי לשמור
על המבצר, וגם כי מישהו היה צריך להשאר לטפל בחיות שבפנסיון.
הם הספיקו להתווכח לפני כן, איתמר ניסה להתנהג באופן אבירי
ולהציע שהוא ישאר בצפון, ואורי תרד דרומה, אבל היה ברור שההצעה
לא רצינית.

"נראה לך שאני מסוגלת להשאר עם אמא שלך יותר משלוש שעות, בלי
שאחת מאתנו תשלם בחייה? תהיה איתה שם, תבלו, אני אשאר כאן ליד
ההורים שלי. יהיה לי חופש קטן מכם." סיכמה אורי את הדיון, בלי
להזכיר במילה שהיא לא מאמינה שאיתמר יוכל להחזיק מעמד לאורך
זמן בצפון. כילדה גדלה בגבול הצפון, בתנאים שבהם ירידה למקלטים
הייתה עניין של שגרה, והמלחמה הנוכחית הציפה את האירועים ההם,
לעתים אפילו עד כדי גל של נוסטלגיה לתעלולי המקלטים של ילדותה
במושב. איתמר גדל בגוש דן, מעולם לא היה בסיטואציה של איום על
חייו, איום שאין לו שליטה בו, והמתח נתן בו אותותיו: הוא היה
עצבני, לא הצליח להרדם, והריכוז שלו נפגע.

במשך כל סוף השבוע הסתובבה אורי ונשמה את אויר החופש מן
הילדים, שאפילו בהיותה כלואה בחדר הבטחון היה לו טעם מתוק. היא
האכילה את הכלבים בפנסיון, והוציאה אותם לטיול בחצר, לא רחוק
מדי כדי שתוכל לחזור במהירות במקרה של אזעקה. האכילה וליטפה את
החתולים, מדברת איתם ומרגיעה שהכל יהיה בסדר. הפנסיון היה מלא
מהרגיל, כל התושבים שנטשו את הישוב השאירו את חיות המחמד
בהשגחתה, סומכים עליה שתדאג ותטפל, כך שידיה של אורי היו
מלאות. אבל המלאכה היה שגרתית, דבר שהשאיר לה זמן למחשבה, וזה
מה שעשתה, היא חשבה. היא חשבה על ההצעה של רונית. וחשבה.
וחשבה.

במוצאי שבת התקשרה לאיתמר, לשאול מה שלומו ומה שלום הילדים.
בסיום השיחה, כבדרך אגב, סיפרה לו שהיא הולכת להתארח אצל מישהי
מאזור הצפון הקרוב ליום כיף. אורי קיוותה שאיתמר לא ישאל יותר
מדי שאלות. לא שלא התכוונה לספר לו, בשלב יותר מאוחר, אבל יש
דברים שמוטב לשמוע פנים אל פנים, ובשלב הזה העדיפה אורי לשקר
כמה שפחות.

איתמר כנראה הבחין במתח שבקולה, ושאל בכל זאת: הצפון הקרוב גם
הוא מסוכן. תראי יש קטיושות גם בחיפה וגם בצפת, איפה זה בדיוק.
ומי הציע לך, ואיך שמעת על זה. אורי הסבירה שמדובר בזכרון
יעקב, שעדיין מחוץ לטווח האש, וזה בסך הכל יום אחד, ושהיא
נענתה להצעה שקראה באינטרנט של מישהי שתורמת ימי נופש לתושבי
הצפון. וכל זה היה כמעט אמת. הן אכן נפגשו באינטרנט, ואכן אורי
קיבלה הצעה ליום כיף בזכרון יעקב, רק הפרטים הקטנים שאותם לא
סיפרה לאיתמר, הם אלו שגרמו לה להסמיק מולו בטלפון, ולנשום
נשימות עמוקות.

לבסוף התרצה איתמר, ואורי התקשרה לרונית לברר ולקבוע איתה
לאיזו כתובת בדיוק להגיע, ובאיזו שעה. ביום ראשון בבוקר, אחרי
שקמה מוקדם מהרגיל להאכיל את הלקוחות בעלי הפרווה, יצאה לדרך,
מהמרת שהפעם כביש החוף יהיה שקט יותר מן הכביש הפנימי.

במהלך הנסיעה שארכה מעט יותר משעה התקשרה רונית פעמיים, לוודא
שאורי לא איבדה את הדרך, שהיא לא התחרטה, ושהיא שומרת על
המכנסיים שלה חמים. אורי חייכה לעצמה, אין ספק שהמכנסיים שלה
חמים. לוהטים לחים ונוטפים. התיאורים של רונית לגבי הצפוי להן
ביום השעשועים המרוכז הזה היו יכולים להעלות באש כמעט כל זוג
מכנסיים. אבל מה יהיה אם לא יווצר ביניהן קליק, אם אורי לא
תמצא שפה משותפת עם רונית, או לחילופין אם רונית לא תידלק על
אורי? אורי משכה בכתפיה, והמשיכה לנסוע. הכל מן אללה, מקסימום
נשתה קפה ונדבר, ואז אפשר לחזור לשגרה בפנסיון.

כשהגיעה לקרבת זכרון נסעה יותר לאט, מגששת אחר שם הרחוב ומספר
הבית הנכון. כשחשבה שהגיעה, חנתה בשולי הרחוב, וניגשה אל הבית
עם הגדר הירוקה המעוצבת, שבשערו ניצבה אשה מחייכת, בעלת שיער
אדום וארוך, לבושה בחולצת טריקו מפוספסת שהגיעה עד אמצע הירך.
"רונית, אני מניחה?" חייכה אורי אליה, חסרת בטחון לרגע.

"ברוכה הבאה." רונית שלחה אליה יד ללחיצה דרך סורגי השער,
וכשאורי התקרבה, אחזה את חזית חולצתה של אורי ומשכה אותה אליה,
שפתיהן נוגעות זו בזו והלחיים נמחצות על הסורגים. אורי איבדה
שיווי משקל, ואחזה בסורגים, מטלטלת את השער בנסיונה לשמור על
עצמה מפני נפילה. זה לא שלא ציפתה לנשיקה, נשיקות היו בהחלט
חלק מן התוכנית הצפויה, אבל העיתוי והתגובה המהירה של הגוף שלה
הפתיעו אותה. אולי הניגוד בין רכות השפתיים לבין קושיים של
הסורגים גרם לה להנמס.

"ברוכה הבאה." אמרה רונית שוב, ופתחה בפניה את השער. רונית
אחזה בידה של אורי, והובילה אותה אל תוך הבית. ברגע שנכנסו,
דחקה אותה רונית כשגבה אל הדלת, פיה נצמד אל פיה של אורי, ידיה
רוחשות מלטפות את מותניה ושדיה של אורי, וירכה מחככת ומפשקת את
ירכיה של אורי.

אורי איבדה שוב את הצפון, ידיה מתנופפות באוויר כדי למצוא בו
נקודת אחיזה, בעוד שפתיה מעוגנות אל פיה של רונית. קצה לשונה
של רונית עבר בין השפה לשיניים, חיבק את השפה מבחוץ. רונית
לסירוגין נשכה ולסירוגין נשקה, ואורי, שחשבה שהגיעה לוהטת,
מצאה עצמה מתחממת עוד ועוד. אורי אמרה לעצמה את שאמרה מראש,
בכל הנסיעה הארוכה, שהפעם היא לא תהיה פסיבית, היא תייצר לעצמה
את התפאורה והסצנות.

בעודה אוחזת את עורפה של רונית, מצמידה את פני רונית לפניה
שלה, שלחה אורי אצבע אל תוך תחתוניה של רונית, ליטפה לשניה את
השיער המתולתל, ומיד נדחקה אל בין השפתיים, מוצאת במהירות חריץ
לח ותאוותן. רונית התחילה להניע את האגן שלה, לחכך את עצמה
באצבעה של אורי, ואז הפסיקה, בבת אחת.

"רק רציתי לוודא שתרגישי רצויה, וכמו בבית. שלא תחששי לרגע
שמישהו כאן לא ידלק על מישהו אחר." אמרה רונית, חייכה וסובבה
אליה את הגב. "תשתי קפה? להתחיל את הבוקר טוב?" אורי הסתכלה על
התחת המענטז למולה, והרגישה מרומה. מגורה עד כאב, ומרומה. ואז
חייכה לעצמה. כל המכתבים, כל התמונות ששלחה לה רונית, לא
הצליחו להעביר מספיק טוב את ההילה שהפיצה רונית: אווירת סקס
מרוכז בכל ניעה של האגן, בכל נפנוף של השיער האדום הארוך,
בחולצת הטריקו הבלויה החצי שקופה שהבליטה את מתאר השדיים. כן
זה בהחלט הולך להיות יום ארוך ומהנה.

רונית ניגשה אל השיש, פתחה ארון אחד, אחר ניסתה ארון שני,
והוציאה ממנו קפה נמס וסוכרזית. "איך את שותה?" שאלה את אורי,
כשהיא מפנה לעברה חצי גוף. רונית מצאה את אורי קרובה אליה כמעט
עד נגיעה. "אני אוהבת את הקפה שלי כמו שאני אוהבת את הנשים
שלי," אמרה אורי, בפראפראזה על הביטוי הנדוש. "חמות, בהירות,
מתוקות וקלות לעשייה."

ידה של רונית התעכבה על מכסה הקפה הנמס. "ככה? באמת? קלות
לעשייה? את אוהבת לעשות את הנשים שלך?"

אורי בתגובה סובבה את רונית כשגבה אל השיש, ואחזה אותה
במותניה. "תקפצי." הורתה לה, והושיבה אותה על השיש שמאחור. כעת
פישקה את רגליה של רונית וקירבה את גופה אל השיש ואל רונית,
נצמדה אליה, ליקקה את צווארה, חשה את הדופק הפועם, מיששה
בידיים גסות את השדיים דרך הבד הדק, והרטיבה אותו בלשונה
ובשפתיה עד שנעשה שקוף באזור הפטמות. אחר כך כופפה את גווה
ורחרחה את אזור המפשעה, משמיעה תוך כדי כך גירגורים.

בשיחות המקדימות ביניהן אמרה רונית שאין דבר שהיא אוהבת יותר
מאשר מין אוראלי. וזה בדיוק מה שהיא תקבל, חשבה אורי. "תרימי
את הטוסיק." הורתה שוב. רונית שמטה את כפית הקפה שהחזיקה עדיין
בכף ידה, נשענה לאחור, והרימה את הישבן מן השיש, מאפשרת לאורי
להסיר מעליה את התחתונים. אורי השליכה אותם על הרצפה, ומיד
שלחה אצבעות מפשקות אל שפתי הערווה שמולה.

"אני רואה שאת לא ג'ינג'ית אמיתית. יש עוד פרטים שבהם סיפרת לי
רק אמת חלקית?" שאלה אורי, והעבירה לשון חלקלקה על קצה הדגדגן.
רונית ניסתה לענות, אבל צייצה בלבד. אורי חייכה לעצמה, הכניסה
שתי אצבעות לתוך הכוס של רונית, הותירה אגודל אחד שיסתובב
בעצלות על הדגדגן, והתרוממה אל עבר פניה של רונית. "מה ניסית
להגיד לי? לא הבנתי."

רונית ניסתה שוב לדבר, אבל בכל פעם שפתחה את פיה סובבה אורי את
האגודל שוב על כפתור העונג שברשותה, עד שרונית זרקה את ראשה
לאחור והתרכזה ביבבות קטנות ומתחננות.

"את רוצה שאני ארד לך?" שאלה אורי. "את מבטיחה לא לשקר לי
שוב?" רונית ניענעה בראשה לשלילה, ואורי נתנה לה בלבה שתי
נקודות על השליטה העצמית, יודעת שעוד מעט רונית תאבד אותה. ואז
התכופפה שוב והתחילה להפעיל את לשונה על כפתור ההפעלה של
רונית, משתמשת בשתי האצבעות שבכוס כדי להצמיד את הדגדגן טוב
יותר ללשונה. אחד ימינה, אחד שמאלה, ליקוק ארוך מלמטה למעלה,
ואז תנועות לשון מהירות ומצליפות. אורי הרגישה את ירכיה של
רונית מתכווצות, ומיד הפסיקה את כל הפעולות.

"את נורא רוצה לגמור? את מבטיחה לא לשקר לי עוד?" שאלה אורי.
רונית יבבה, ואז אמרה "כן, נורא. וגם כן, אני אשתדל לא לשקר.
בבקשה." עיניה החומות של רונית התמלאו תחינה, ואורי ריחמה
עליה, וחזרה ללשן אותה, מתמקדת בדגדגן שמולה, בעוד ידיה מלטפות
את צווארה של האשה מולה, את שדיה, ואת ירכיה.

"אוי. אורי. את עושה לי כל כך טוב. אורררררייי." הצווחה
שהשמיעה רונית כמעט הקפיצה את אורי מעורה, אלא שרונית סגרה את
ירכיה בחוזקה על כתפיה של אורי, וזו המשיכה לאט ובעדינות לעסות
בלשונה, עד שהמתח בשריריה של האדמונית רפה והיא נשענה לאחור על
השיש.

"קפה?" שאלה אורי, תוך שהיא מנשקת את רונית ונותנת לה לטעום
מלשונה את שרידי הזיון.
"כן, קפה יהיה נחמד. אולי גם איזה ארוחת בוקר." ענתה רונית,
בקול סהרורי.
"וואי לי. את נשמעת כמו מישהי שבדיוק גמרה להזדיין." צחקה עליה
אורי, ונתנה לה עוד נשיקה.
"גמרה להזדיין? גמרה?" רונית ניערה מעליה את ההבעה החלומית,
קפצה מעל השיש אל הרצפה, ונעמדה מאחורי גבה של אורי, צמודה.
"אני עוד אראה לך מה זה גמרה להזדיין."

"רגע." צחקה אורי. "קודם קפה." אורי ניגשה בטבעיות אל הארון
הכי קרוב לקומקום, ומצאה בו את כל המרכיבים הדרושים. "איך את
שותה את שלך?" שאלה את רונית, כשהיא מנענעת שתי צנצנות של קפה
מסוגים שונים.

"חם. וחום. וידידותי." רונית נשענה בגבה אל הקיר, והסתכלה איך
אורי מודדת כפית גדושה של גרגירים אל תוך הכוס. "מה בדבר הסלט
שביקשתי, עלמתי? קצת ויטמינים כדי שיהיה לך כוח לעמוד בזיון
שלי?" אורי הסמיקה, ורונית חייכה לעצמה, וצפתה באורי שניגשה אל
המקרר ומצאה בו את מדף הירקות בכוחות עצמה, ואחר שטפה אותם
מתחת לברז.

"את יודעת. אני לא באמת מסוגלת להגיד את המלים האלו. לעשות כן,
אבל להגיד, זו קריעה." אמרה אורי, כשהיא מחזיקה את המלפפונים
השטופים בידה, ומביטה בהם מהורהרת.

"לא מסוגלת להגיד מה, אורי? מה המלפפונים האלה עושים לך?" שאלה
רונית, ובלעה חיוך בנצחון כששוב גרמה לאורי להסמיק. במשך השבוע
האינטנסיבי מאד מאז שוחחו לראשונה באחד הצ'אטים, ומשם עברו
למסנג'ר וטלפון, אורי טענה חזור וטעון שיש לה מעט מאד עכבות,
ורונית טענה שמישהי שמסוגלת לזיין אבל לא מסוגלת לומר את המלה
היא דפוקה בראש. אורי ערכה לפניה את כל החומרים בסדר שבו
התכוונה לחתוך אותם לקערה: עגבניות, מלפפונים, בצל סגול,
זיתים, גבינת רוקפור.

"ספרי לי אורי, על מה חשבת כשפנית אלי שם בצ'אט בפעם הראשונה?"
רונית התקרבה לאורי, שהספיקה בינתיים למצוא סכין וקרש חיתוך,
והייתה באמצע חיתוך העגבניה למרובעים קטנים, אדמדמים ומלאי
מיץ. אורי יכלה להרגיש את הירכיים הערומות של רונית מאחוריה,
את הבל נשימות הפה על צווארה, את כפות הידיים של האשה מאחוריה
המחזיקות את מותניה לבל תתנדנד ותיפול.

"אמרתי לך כבר. היית שם בכינוי גולדנית, וגולדן רטריבר הוא
הגזע שאני הכי אוהבת. הייתי מוכרחה להתחיל לדבר איתך." אורי
ניסתה להמשיך לחתוך את העגבנייה, אבל הריכוז שלה נפגע,
הריבועים כבר לא היו ריבועים, רק המיץ עדיין נזל בחופשיות.
"אולי חשבת על עצמך בפנסיון שלך בין כל הכלבים, אולי חשבת על
לשון של גולדנית שמלקקת לך את השדיים, ולאט לאט זוחלת רטובה
ומלחיתה במורד הבטן שלך, מתעכבת על התלתלים הקטנים שמסביב
לשפתיים, ואז מפשקת אותן ומוצאת את הדגדגן שלך? אולי על זה
חשבת?"

"לא. באמת שלא." אמרה אורי, אבל הברכיים שלה התחילו להתפוקק,
מגע השדיים של רונית מאחוריה, הנשימות והקול שהבעיר בה לשונות
של אש. "רונית. יש לי סכין ביד. בבקשה. זה מסוכן. חכי אחרי
הסלט."

"אחרי הסלט. אין בעייה." אמרה רונית, ומיד התרחקה, ונשענה שוב
על הקיר, מביטה באורי ובידיה הרועדות מעל המלפפונים והבצל, תוך
שהיא מלטפת את עצמה בין ירכיה בתנועות איטיות ועצלות. "מאיפה
השם הזה אורי בכלל?"

"קוראים לי אורי מאז הצבא. לפני זה, בתעודת זהות שלי, קראו לי
אורית. אבל בפעם הראשונה שאהבתי אשה החלטתי שאני מעדיפה שם
שהוא גם וגם. את מבינה למה. חוץ מזה, אני שונאת את השם אורית,
הוא כזה, כזה...  מרובע כזה. מין שם אית כזה: אורית, נירית,
שמרית. את יודעת."

אורי חתכה מן הרוקפור, הניחה חתיכה ממנו בפיה של רונית וליקקה
את אצבעותיה, זרתה מלח ופלפל, הוסיפה שמן וזית וסחטה מיץ
לימון, והייתה מרוכזת כולה בסלט, כשלפתע הבינה מה אמרה. "אוי,
אני נורא מתנצלת. לא התכוונתי לרמוז שום דבר לגבי השם שלך.
רונית זה דוקא שם בסדר גמור. זאת אומרת. אני מצטערת. באמת
סליחה. תסלחי לי? בבקשה?"

"את תשלמי על זה. וביוקר. אני שומרת וזוכרת הכל. תתפשטי מיד."
אורי היססה, לא הייתה  משוכנעת עד כמה רצינית רונית, אבל
כשהתחילה להתפשט ראתה את מבט התאווה משתלט על עיניה של רונית,
ואז המשיכה לפשוט את חולצתה ומכנסיה בתיאטרליות, תוך נענוע של
שדיה וישבנה.

רונית קיצרה את המרחק ביניהם, הצמידה את שפתיה לפטמותיה של
אורי, והתחילה בשידור רציף של פרשנויות "כל כך יפים השדיים
שלך, כל כך עגולים וגדולים, והפטמות האלו שמזדקרות לכבודי, רק
בשבילי. הן כל כך רוצות שאני אלקק אותן. ככה. מסביב, ועכשיו עם
רוק. בואי נראה אם אני יכולה ללקק את שתיהן בבת אחת. ועכשיו
למצוץ את שתיהן ביחד? ומה עם למצוץ את שתיהן ולמחוץ את השדים
הגדולים והכבדים האלה בכפות הידיים שלי. אם הייתי איתמר לא
הייתי מרשה לך לצאת מהעיניים שלי, מהמיטה שלי, הייתי מזיינת
אותך בין השדיים." רונית עצרה את הפרשנות לשניות קצרות, לקחה
את שמן הזית שהיה מונח על השיש, וזלפה מעט ממנו על שדיה של
אורי.

"ככה הייתי מזיינת אותך אם הייתי איתמר." רונית העבירה את כף
ידה בין שדיה החלקלקים של אורי, מחככת אותה בחריץ, ועוטפת את
השד בקצוות אצבעותיה, רק כדי לחזור שוב אל העמק שבין השדיים.
"אבל אני לא איתמר, ואני אזיין אותך אחרת לגמרי." כאן תקפה שוב
רונית את פיה של אורי, ונישקה אותה בחוזקה, כשהיא מחזיקה את
אוזניה ומותחת אותן, מעוררת את עור הקרקפת אל העונג. רונית
ליקקה את עפעפיה של אורי, את הגבות, את צדי האף ואת הגרון.
ליקוקים מהירים, רטובים, אלימים כמעט באינטנסיביות שלהם.

"אבל אני מזיינת רק מי שרוצה שיזיינו אותה. את רוצה שיזיינו
אותך אורי? את רוצה שאני אזיין אותך?"

"כן. מאד." הקול שהוציאה אורי היה קטן וחלש, אבל ברור מאד.
"אני רוצה מאד."

"אז תשכבי כאן, ותחכי לי. תעצמי עיניים."

אורי נשכבה על רצפת המטבח, ואחרי שהות קלה עצמה את עיניה.
הרצפה הייתה קרה מאד, והתחילה להיות לא נוחה. אורי יכלה לשמוע
את רונית מדלגת במדרגות המובילות למעלה, שורקת לעצמה בעליזות.
היא חשבה כמה זמן היא מוכנה להשאר בעיניים עצומות, חשופה
ופגיעה. היא ידעה כל כך מעט על רונית, שסירבה להשאיר בידיה
פרטים. אורי חשפה כמעט הכל: את שמה, העיירה בה גרה, תיארה את
ביתה אשר על שפת הים, מטחי הקטיושות שפגעו בו, הפנסיון הקטן
שהיווה את כל הכנסתה, אהבתה לאיתמר ולשני ילדיהם. רונית שאלה
הרבה, הקשיבה בדקדקנות, וחשפה פרטים בעיקר על הפנטזיות שלה.
"הגענו לעולם כדי להנות. אז בואי נתמקד בעיקר." היה המוטו
שלה.

אורי יכלה לשמוע קול של מים, ואז נסגר הברז, וצעדיה של רונית
יורדים במדרגות. היא חשה את חום גופה של רונית שהתיישבה לצידה,
ושמעה אותה לוחשת. "מצאתי את זה במגירה ליד המיטה, נראה לי
שבעלת הבית חשבה במיוחד עליך כשהניחה את זה שם, אני רק חיטאתי
אותו קצת." ואז שמעה אורי את הזמזום קרוב לאוזנה. "נשמע טוב
אורי? תיכף תראי כמה שהוא יראה טוב עליך. בתוכך בעצם."

אורי פישקה את ירכיה כשכפות ידיה של רונית לחצו את ברכיה החוצה
זו מזו. הרצפה שוב לא הייתה קרה כל כך, וראש עגול ומזמזם התדפק
על פתחה של אורי. רונית נשכבה על אורי, שדיה על שדיה של אורי,
בטנה על בטנה, ופניה אל מול פניה של אורי. "אורי, תפקחי עכשיו
עיניים, אני רוצה שתראי אותי מזיינת אותך."
אורי פקחה עיניים, והרגישה את הויברטור חודר לתוכה, רוטט
ונוקשה. רונית נצמדה אליה בכל הגוף, ורק בקו החיבור שבין
מותניהן בא וחזר הויברטור בקצב מתגבר והולך. "אורי? את בסדר?
זה נחמד לך? זה עושה לך טוב? את רוצה שאני אפסיק?" שאלה רונית,
שלרגע התבלבלה מהעוויות הכאב שעל פניה של אורי.

"אוי, רון. זה מדהים. אף פעם לא חשבתי. אוי אלוהים כמה שאת
יפה. את עושה לי כל כך. זה כל כך. אני לא יכולה יותר. רווון."
אורי התחילה להתפתל מתחת לגופה של רונית, מנסה להתחמק מהרטט
שהגיע לנקודה שלא יכלה לשאת עוד, צועקת ובוכה.

רונית משכה אותה על הגל עוד מספר שניות, ואז שלפה מתוכה את
הויברטור, וכיבתה אותו. מול עיניה של אורי הכניסה אותו לפיה
וליקקה את מה שהותירו עינוגיה של אורי.

"טעים. מזכיר לי שלא אכלתי הבוקר עדיין. קפה וסלט?" שאלה
רונית, קמה מהרצפה, והציעה יד לאורי.

"כן, קפה וסלט." ענתה אורי, מעורפלת וחסרת יציבות, אבל כבר
מחייכת. "ואולי גם כל דבר נוסף שנמצא במקרר."

רונית פשטה על המקרר, והוציאה ממנו כל מצרך מזון שנראה היה לה
סביר לאכילה ובתאריך תפוגה מתקבל על הדעת, עד שהרימה באוויר
קופסה, נופפה בה, והשליכה אותה לפח. "בעלת הבית התחרפנה על כל
הראש." הסבירה לאורי, שתהתה במה מדובר, עד שהציצה בפח וראתה שם
את הטחינה הלבנונית. אורי צחקה, לעולם לא תצליח להבין את
האנשים האלו, שמצהירים על עצמם כפטריוטים כל כך גדולים בזמן
מלחמה עד שאפילו טחינה מאיימת על תחושת הנצחון שלהם. מכל גבינה
וממרח שהוציאה נתנה רונית לאורי ביס קטן, תוחבת את אצבעה אל
הממרח, ומכניסה אותה מיד לפיה של אורי.

אורי ורונית ערכו את השולחן וישבו משני צידיו, קערת סלט גדולה
ביניהן, ושתי כוסות זכוכית מהבילות עם קפה לצידן. ברכו זו את
זו בתיאבון, וצללו אל אכילה מרוכזת ושקטה במשך כמעט עשר דקות.
שתיהן היו רעבות מאד.

כשהרימה אורי את עיניה מצלחתה, הסיטה את הכסא מעט לאחור, ולקחה
את כוס הקפה שלה, שמה לב שרונית בוחנת אותה. היא השפילה מבט אל
בין שדיה, לקחה מביניהם חתיכה רבועה קטנה של מלפפון שנפלה אל
חיקה, והכניסה לפיה. רונית עדיין לא הסירה ממנה את מבטה.

"מה? אני אוכלת כמו ילדה קטנה? אני צריכה סינור? שאני אתלבש?"

"את משהו." ענתה רונית, וחיוך עלה על פניה. "הייתי מלבישה אותך
בתלבושת של משרתת צרפתייה, היית יכולה להראות נפלא עם המחוך
הזה שהיה מקפיץ את השדיים הנפלאים שלך, וחושף את התחת המפתה
שלך לאוויר, אבל לצערי לא תכננתי את זה מראש ולא באתי
מצויידת."

אורי נבוכה לרגע מהמחמאה, אבל ענתה במהירות. "לא נורא. תמיד
אפשר בפעם הבאה. נכון?"
ענן קל חלף על פני רונית. "אנחנו כאן. היום. לשון הווה. אף אחד
לא הבטיח לאף אחד אחר שום דבר לגבי פעמים באות. אנחנו כאן,
וננצל כל רגע. מבוקר עד ערב. אוקיי?"

"אוקיי." ענתה אורי, ואז שאלה "כמה זמן את גרה כאן? כמה זמן
אתם גרים בבית הזה?"
"די, אורי. זה לא במקום. הבטחתי לך שאני אשתדל שלא לשקר. אז
תמצאי משהו אחר לשאול. תשאלי אותי באיזה פוזות אני אוהבת את
הסקס שלי, אל תדאגי, לא יקרה כלום, אני סיכוי שאני ארצה לעשות
סקס על בטן מלאה."

זה היה ההסכם. לשם כך התכנסו. יום אחד, מבודד מהעולם, תלוש
ממחויבויות וקשרים, ללא סיבוכים רגשיים, בלי לדעת מראש כלום,
למעט הפנטזיות ההדדיות. יום שלם, כולו קודש לסקס, שבו הגוף הוא
המטרה, והגוף שממול הוא האמצעי.

"בסדר. לא נערב הורים או ילדים או אמת." אמרה אורי וחשבה רגע
עד שמצאה נושא ראוי. "אמרת שתספרי לי על הביקור שלך בספא
בקיסריה. שהיה שם משהו מיוחד."

עיניה של רונית נצצו כשהתחילה לספר על העיסוי. "יש שם את כל
העיסויים הרגילים, שיאצו ושוודי ותאילנדי. אבל יש שם גם משהו
שלא נתקלתי בו עדיין במקומות אחרים, שנקרא חמאם. תחשבי כמו
בסרטים שחור לבן, שרואים את הגברים שוכבים ככה על הבטן, ושופך
עליהם מים איזה כושי קטן, ואז מגיע לשם תורכי ענק עם כתפיים
רחבות ומתחיל ללוש להם את הכתפיים. אז זה בדיוק ככה. הגענו
לשם, כלומר, אני הגעתי לשם, ובזמן ש... בזמן שהאחרים שהיו איתי
נכנסו לעיסוי סטנדרטי, אני נכנסתי לעיסוי בחמאם, כי על זה
המליצה הגברת בקבלה. והכי קטע שלא התכוננתי מראש, אז הגעתי עם
חזייה ותחתונים. ולא סתם תחתונים. משהו כזה, הממ, לא מספיק שהם
היו חוטיני, גם הבד של החוטיני היה עשוי מתחרה שהיא יותר חורים
מבד, אם את מבינה למה אני מתכוונת."

אורי דמיינה את רונית בתחתונים כמו שזו תיארה, והרגישה את
הפנים שלה מתלהטות. לפעמים הכיסוי הזעיר הופך יותר סקסי ומושך
מן החשיפה המלאה. היא הסתכלה על רונית מעל השולחן, וחשבה שאם
הייתה מציצה מתחת לשולחן הייתה יכולה לראות את עירומה, את
הירכיים השריריות והארוכות, את פלומת השיער הבהיר שכיסתה את
ערוותה, את אצבעות הרגליים. אורי פישקה וכיווצה את ירכיה,
מרגישה את עצמה מתלחלחת יותר ויותר. "כן, אני מקשיבה, תמשיכי."
אמרה לרונית.

"ואז בא אלי המעסה הזה, טומי, קרח לגמרי עם חזה חשוף ושרירי,
ולבוש במין שרוואל דק וחצי שקוף, ואומר לי שלחצי שעה הקרובה
הוא אמא שלי, וכמו שלא מתביישים מאמא, אז לא מתביישים מטומי.
והוא מתחיל לשפוך מים חמימים על הראש שלי ולעסות פנימה שמפו.
אין לך מושג, תוך דקה כבר נכנסתי לזה לגמרי, רכה ונימוחה. והוא
אומר לי לשכב על הספסל שבמרכז החמאם, ומתחיל לשפשף לי את הגב
ואת הצוואר במין ספוג נוקשה, כמו ליפה, משהו שמוציא מהשרירים
שלי את מעט ההתנגדות שיש בהם. ואז הוא אומר לי לשכב על הגב,
ואני עוצמת עיניים, והוא מסבן אותי ומקרצף, מכופף לי את הרגל
לכיוון החזה, מיישר מעל הראש שלי ומותח אותה תוך כדי זה שהוא
נשען עלי. ואני עוצמת עיניים כל הזמן הזה, כי אני יודעת שאיך
שהתלבשתי באותו היום כל מי שנכנס לחמאם לא יכול לפספס את כל
הכוס שלי, שבטח נפתח כי אני במצב סופר מגורה מזה שהוא נשען
עלי, אני מקופלת כשהרגל שלי עד מאחורי הראש, ואני ערומה באופן
מעשי, והגוף שלו כל כך קרוב אלי וכל כך פשוט לו להסיט את
השרוואל הצידה ולחדור..."

רונית עצרה. "מה קרה מותק? קשה לך עם הסיפור שלי? את צריכה מים
קרים?" אורי התנשמה בכבדות. הסיפור של רונית היה כל כך מגרה עד
שאורי התקשתה להמנע מלגעת בה או לגעת בעצמה.

"כן, מים קרים יהיו ממש במקום." ענתה אורי, מנסה להרגע.

רונית מזגה להן מי ברז לכוסות, הוסיפה קרח, והן יצאו אל המרפסת
המערבית המוצלת, סומכות על משטר התאורה שיסתיר אותן מעיני
צופים ויאפשר להן לצפות החוצה, אל החוף המרוחק. אורי נרתעה
לפתע, והצביעה על ההר שמימינן. "את רואה? שם? מה זה שם?"

"זה קצת אחרי פאראדיס. אולי עין הוד, או טירה. מה יש שם,
שריפה?" שאלה רונית.
אורי לא גרעה עין מעמוד העשן שהתמר מצלע ההר. "זו לא שריפה. זו
נפילה. רואים בבירור. לרגע שכחתי, הייתי לגמרי במקום אחר, אבל
גם זכרון היא לא מקום בטוח. תראי, אתם מוקפים בנפילות. אולי
כדאי שאני אסע הביתה. לא הייתי צריכה להשאיר את הפנסיון לבד,
הכלבים בטח משתגעים מהנפילות, ונובחים כל כך הרבה שכל השכונה
יוצאת החוצה עם רובי צייד. ואני אתקשר לאיתמר, אבדוק אם הילדים
בסדר. הוא בטח דואג לי, בטח אמרו ברדיו שהייתה נפילה ליד זכרון
והוא יודע שאני כאן ודואג, הוא תמיד מתחיל להריץ סרטים." אורי
דיברה ודיברה, קולה רעד וידיה רעדו, ורונית ידעה שאם לא תעצור
אותה במהרה, אורי תעזוב, והתוכנית שלה תשתבש לחלוטין.

"בואי אורי. נכנס פנימה. הבטחתי לך מסג', נכון? ואני תמיד
מקיימת הבטחות כשזה נוח לי." רונית אחזה את אורי בכתפיה,
והפנתה אותה בחזרה אל תוך הבית. בפנים היה חשוך וקריר, ואורי
התחילה להרגע.

"למה לא תתקשרי לאיתמר, כבר צהריים, דברי איתו, תרגיעי אותו
ותרגעי גם את. זה יותר טוב מאשר שהוא יתקשר אליך יותר מאוחר,
ואולי חס וחלילה ימצא אותנו באמצע פעילות מוטורית גסה."

כשאורי התקשרה לאיתמר עדיין היה בצליל קולה החיוך שגרם לה
הביטוי פעילות מוטורית גסה. איתמר שמח לשמוע שהיא נהנית ונשמעת
רגועה. הם דיברו שלוש דקות, איתמר סיפר על הילדים וכמה שהם
חמודים ומעצבנים, ובסוף החליפו נשיקות וחיבוקים, ואורי ניתקה.
מזווית העין ראתה את רונית מנתקת טלפון סלולרי גם היא, ולשנייה
תהתה מדוע היא מתקשרת מסלולרי כשהיא בבית, ומיד זנחה את התהייה
כי הניחה שלרונית יש סיבה להסוות את המספר ממנו בוצעה השיחה,
או אולי יותר קל לה להוציא את המספר מהזכרון של הסלולרי.

הן התחילו לפנות את השולחן מהכלים ושאריות המזון שעליו, מלטפות
זו את זו בכל פעם שחלפו אחת על פני השניה בדרכן אל הכיור או
המקרר. הייתה ברגע הזה נינוחות, כאילו הכירו זו את זו שנים.
"תגידי, את דיברת על גולדנים שם בטלפון, או שסתם הזיתי כרגיל?"
שאלה אורי, תוך שהיא מאזנת בין ידיה מגדל גבוה של גבינות בדרכה
מן השולחן אל המקרר.

רונית, שהייתה עסוקה בסגירת מכסה של ריבה, הרימה ראש ואמרה:
"לא, לא הזית. שמעת כמעט במדויק. דיברתי על גילדנים. מטבע
הולנדי. עתיק כזה. עסקים, את יודעת. איפה את רוצה שאני אמסג'
אותך?"

הן התלבטו בין הרצפה לבין השולחן, ורונית החליטה שהשולחן יותר
מתאים משום שהגובה שלו מתאים יותר. רונית ניגשה לתיק שלה,
ושלפה ממנו בקבוק של שמן שקדים. אורי פרשה מגבת רחצה גדולה על
השולחן והתיישבה עליה. זו הייתה תחושה מוזרה לשבת על שולחן
שרגעים ספורים לפני כן אכלו עליו. תחושה קינקית, כאילו מדובר
במעשה אסור.

"תריחי." רונית הגישה לאורי את בקבוק שמן השקדים ואורי הנהנה
באישור.
"איך את רוצה אותי?" שאלה אורי, ומיד כשעלה החיוך על פניה של
רונית תיקנה "אוף, את. אי אפשר להגיד משפט אחד בלי קונוטציות
אצלך. איך את רוצה שאני אשכב, על הבטן או על הגב?"
"את יכולה לשכב איך שאת רוצה, על הבטן או על הגב, אבל תדעי
שאני רוצה אותך בכל צורה."
"תודה, את מתוקה."
"את מסיקה מסקנות מהר מדי. את לא מכירה אותי." רונית נתנה
לאורי נשיקה והורתה לה "ועכשיו לשכב ולשתוק."

אורי שכבה על הבטן, ידיה לצד הגוף. המוזיקה שרונית בחרה בקעה
מתוך הרמקולים, כלי מיתר, מוזיקה מונוטונית, קצת הודית. המזגן
שלח אליה אוויר קריר, והגוף שלה הצטמרר בציפיה. "את רוצה שאני
אכבה את המזגן?" שאלה רונית, ואורי נענעה ראשה בשלילה. האוויר
הקריר היה מענג.

רונית שפכה מעט שמן על כף ידה, חיכתה עד שהשמן יגיע לחום הגוף,
ובינתיים בחנה את אורי במבט מהצד, מתעכבת על הירכיים שהיו
מפושקות כך שקו דקיק של אויר ביניהן, על הבטן הרכה שנמחצה אל
המגבת, אל השדיים שהרימו את אזור בית החזה כך שהגב נדמה קעור.

ואז הניחה את ידיה על שכמותיה של אורי. לאט, בתנועות כמעט
בלתי מורגשות, בעיקר תוך השענת הגוף והפעלת לחץ מקומי, עיסתה
רונית את השכמות ואת הכתפיים, מותחת את הצוואר תוך צביטות
קטנות של עמוד השדרה הצווארי. אחר כך טפטפה טיפות שמן ריחניות
אט אט במורד גבה של אורי, נותנת לטיפות האחרונות לזלוג בין
העגבות. אורי התחילה להרים את הישבן, כמבקשת תשומת לב מיוחדת
באזור ההוא, אבל רונית הניחה עליה יד מרסנת. "יהיה זמן לזה אחר
כך. עכשיו פשוט תרגעי ותקשיבי לגוף שלך."

אורי עצמה עיניים והקשיבה לגוף שלה. היא חשה את האצבעות
הארוכות של רונית מותחות את שרירי הסובך לאורכם, מכווצות את
שרירי הירך ומטלטלות אותם, ומלטפות את כף הרגל ולוחצות אותה
בנקודות חיבור השרירים. "נורא נעים לי." מלמלה אורי, חצי
מנומנמת. "אם זה לא היה מגרה אותי כל כך, בטח הייתי נרדמת."

רונית נכנסה לקצב חצי אוטומטי של עיסוי, שאפשר לה לחשוב בזמן
שעבדה. זו הייתה עבודה קשה, הכתפיים והזרועות שלה התחילו
להתעייף, אבל העור של אורי שנעשה חלקלק ומבריק מן השמן היה
מפתה והזמין עוד ועוד מגע. היה לאורי קו שיזוף בולט קצת מתחת
לצוואר, העור שבין קו השיער הקצרצר לבין קו חולצת הטריקו היה
שחום ושוקולדי, ורונית חשבה שהייתה יכולה לדחוס ליום הזה גם
ליקוקים הדדיים של סירופ שוקולד אילו הייתה מתכננת מעט יותר את
סדר היום. היא התכופפה וליקקה את קטע העור השוקולדי, תוך שהיא
ממשיכה לעסות את האזור הלבנבן שהתחבא מתחת לקו החולצה. אורי
גנחה מן הליקוק, ורונית חייכה.

"מתמסרת. זה מה שאת. את חומר ואני היוצרת." אמרה לאורי, ואז
נעה במורד הגב לכיוון ישבנה של אורי. אורי שוב פישקה את רגליה,
והרימה את האגן, ורונית החליטה שעכשיו כבר מותר. היא זלפה שוב
שמן במורד החריץ, והפעם עיסתה את שתי עגבותיה של אורי, מפשקת
אותן ומצמידה שוב. רונית התהפנטה מן המראה של פי הטבעת המופיע
ונעלם לסירוגין בין פיסות הבשר. היא ליקקה את השפתיים בעצבנות
קלה, לא הייתה בטוחה אם היא עומדת לחצות גבולות, הן לא נגעו
בנקודה הזו מראש, והבלתי מתוכנן יכול להיות נפלא או אסון.

אורי הרימה שוב את האגן שלה, ופי הטבעת שלה נחשף. רונית הניחה
עליו אצבע משומנת, ועיסתה את העור המכווץ, זוכה לגניחה רמה
מצדה של אורי. "את מסכימה לי להכנס?" שאלה את אורי.

אורי הנהנה. "כן. בבקשה. אני מאד אוהבת משחקים אנאליים." המשפט
האחרון עלה בחצי אוקטבה כשרונית חדרה עם אצבעה אל החור הקטן
שמולה. "אוי. כן. זה עונג מדהים רון. יש לך קסם בידיים."

רונית המשיכה בעיסוי הפנימי עם האצבע, מסובבת את האצבע תוך
שהיא מכניסה ומוציאה אותה, ובינתיים הוסיפה עוד ועוד שמן
שקדים, עד שאצבעה טבלה ברטיבות. אורי התרוממה עד שהייתה על
ארבעותיה על השולחן. רונית חשבה לרגע, והבינה את מה שניסתה
אורי לומר. היא השאירה את האצבע במקום בו הייתה, אבל הוסיפה
ליקוק אחד לאורך הכוס של אורי. וזהו. מהנקודה הזו אי אפשר היה
לעצור את אורי, שהתחילה לדהור ולהשתולל סביב האצבע של רונית,
צועקת וגונחת ללא גבול. רונית הגבילה אותה בתנועה עם יד מרסנת
על הגב, כדי שלא תגרום לאחת מהן נזקים, אבל התמונה של אורי
המרקדת נשארה לה בראש גם זמן רב אחרי שאורי נרגעה ונשכבה שוב
על שולחן האוכל.

אורי הייתה רדומה עכשיו כמעט לחלוטין, והמהמה מנגינה שרונית לא
הצליחה לזהות. "את רוצה להסתובב, שאני אעסה גם את הצד הקדמי
שלך?" שאלה רונית, אחרי מספר דקות בהן רק ליטפה לאורי את הראש.
"לא, אני רוצה רק נשיקה וחיבוק." ענתה אורי, וקיבלה את שביקשה,
מתכרבלת אל החום שבחיבוק.

השעה הייתה כבר אחת ושלושים, ורונית החליטה שהגיע הזמן לנוח
קצת. "קומי, ובואי למיטה." היא משכה את אורי למצב ישיבה,
והתחילה לעלות במדרגות לכיוון חדר השינה. אורי ניערה מעצמה את
קורי השינה ועקבה אחרי רונית, אבל מראה התחת החשוף של רונית
מתנענע שתי מדרגות מעליה העיר אותה לחלוטין. אורי עלתה, תוך
שהיא מדמיינת את עצמה מכניסה את כל אצבעות כף ידה אל בין ירכיה
של רונית, חוצה את הרטיבות החלקלקה, ומניעה בה את האצבעות תוך
שהן עולות במדרגות. אורי ניערה את הראש, אבל התקשתה להתנער
מהתמונה.

"אני ממלאה אמבטיה. אי אפשר להכנס ככה למיטה, כולי מלאה שמן.
תצטרפי אלי?" שאלה אורי, נכנסה לחדר האמבטיה, והתחילה למלא את
האמבטיה הפינתית שמצאה בו. "אני אביא מגבות" אמרה רונית,
ונעלמה למשך דקות ארוכות.

כשחזרה רונית מצאה את אורי שרועה על גבה בתוך המים החמים, מחכה
לה. "שמרתי לך מקום." אמרה אורי, התיישבה באמבטיה ופרשה את
זרועותיה בהזמנה. רונית נשמה עמוק ונכנסה אל תוך המים, פולטת
אנחה כשהחום התחיל לחדור אל הגוף. זה היה כל כך מרגיע, כל כך
מלטף. היא נשענה לאחור, מרגישה איך שדיה של אורי נמחצים אל
גבה, וזרועותיה של אורי עוטפות אותה בחיבוק.

"זה כיף כל כך מרגיע." אמרה רונית, ועצמה את עיניה, לא רואה
בכלל את אורי מחייכת חיוך מלא מזימות.

אורי כחכחה בגרונה "רון, את יודעת מה זו חוויה מתקנת?" רונית
הנהנה, ואורי החליטה להסביר בכל זאת, רק כדי להדגיש את הנקודה.
"אם עבר עליך משהו רע, את תזכרי אותו המון זמן. אבל אם אחרי
המשהו רע הזה יבוא משהו טוב שדומה מאד למשהו הרע שהיה, את
תזכרי את האחרון. זאת חוויה מתקנת."

"אמרו לך פעם שאת קשקשנית גדולה עם יכולת ביטוי של בת חמש
וחצי?" שאלה רונית, ושלחה יד מאחורי ראשה על מנת לחבוט באורי.
אורי רק חייכה, חיבקה אותה מאחור חזק יותר, ואז הרצינה וחזרה
לדבר, שומרת על צליל נייטרלי ונזהרת שלא לחייך.

"בחצי שעה הקרובה אני אהיה כמו אמא שלך. וכמו שלא מתביישים
מאמא, לא מתביישים מאורי. נכון שאמא שלך הייתה רוחצת אותך
כשהיית קטנה? עכשיו תעצמי עיניים, ואני ארטיב אותך."

כבר במשפט הראשון נעצרה נשימתה של רונית, וכל גופה נמתח ונצמד
אחורנית לחזה ובטנה של אורי. אורי מילאה במי האמבטיה קערה
קטנה, ושפכה את המים על ראשה של רונית מספר פעמים. המים החמים
זלגו במורד אוזניה וצווארה של רונית, והיא היטתה את הראש
לאחור. אורי שפכה מעט שמפו על קודקודה של רונית, והתחילה לעסות
אותו פנימה אל תוך התלתלים האדומים, מקפידה להשתמש בכריות
האצבעות בלבד ולא להתקרב אל הגולגולת עם הציפורניים. השמפו היה
ריחני ומקציף, ואורי נהנתה לראות אותו מסתיר את שיערה של
רונית, מכסה טפח על מנת שתוכל לגלות טפחיים עוד מעט.

"תמיד אמרתי שחפיפה טובה שווה חצי זיון." רונית אמרה, עיניה
עדיין עצומות, וראשה לאחור. "ששש." החזירה לה מיד אורי. "ככה
לא מדברים לאמא. אני אשטוף לך את הפה בסבון. עכשיו שקט, אחרת
יכנס לך שמפו לפה." אורי שלפה את הטוש של המקלחת מאחורי גבה,
והתחילה לשטוף את שיערה של רונית, תוך שהיא שומרת עליה בישיבה
זקופה בין ברכיה הפשוקות.

"יד ימין בבקשה." ביקשה אורי, ורונית הגישה לה את היד. אורי
הרימה אותה למעלה, מסבנת את ידה של רונית מבית השחי כלפי מעלה
דרך המרפק ואל האמה. כשניסתה להגיע אל קצות האצבעות גילתה אורי
שידיה קצרות מדי בהשוואה לאלו של רונית, והתרוממה לישיבה על
ברכיה. רונית הרגישה את הברכיים שהקיפו את ירכיה מאחור, את
שדיה של אורי מתחככים בגבה, ואת הסנטר על קודקודה. רונית עצמה
את עיניה וחשבה שאילו ניתן היה לנתק את הרגע הזה והמקום הזה מן
העולם והזמן, היא הייתה יכולה להיות מאושרת. אבל כמובן שאי
אפשר, כל אחת מאיתנו חיה בקונטקסט שלה. ואז חשה את אורי מותחת
את זרועה, ואת חספוסו של ספוג נוקשה וקוצני משפשף את אצבעות
ידיה ועובר וביניהן. רונית פתחה עיניים בהפתעה, וראתה את אורי
מרוכזת בשפשוף כף היד.

"מאיפה השגת את זה?" שאלה רונית.
אורי הטתה את ראשה על הצד, לשדר שלא הבינה. "מה, הספוג גינקאי?
מצאתי את זה שם, בקופסה הקטנה שמעל ארון התרופות."
"כן, כן, כמובן. איך יכולתי לשכוח את זה." אמרה רונית במהירות,
ואורי משכה בכתפיה והתרכזה שוב בשפשוף היד. הפעם עשתה את הדרך
מקצות האצבעות ועד לבית השחי, מכסה את רונית בקצף סמיך
וחלקלק, גורמת לה להתפתל בגירוי שחציו דגדוג וחציו כאב של עור
מתקלף. משם עברה אל היד השניה, ואז שפשפה את גבה של רונית
בתנועות ארוכות ואיטיות מן הצוואר ועד לעצם הזנב. כשהחליטה
שסיימה נצמדה בבטנה אל גבה של רונית והתחככה אל החלקלקות
הרטובה של הסבון והקצף. רונית נשמה עמוק. התנוחה הזו כל כך
הזמינה תלות ואמון מוחלט, אבל המקום והזמן לא היו מתאימים,
ורונית עבדה על עצמה לשמור על שליטה.

"עכשיו תסתובבי אלי." אמרה אורי. רונית הסתובבה, וראתה מולה את
אורי כשבטנה ושדיה מכוסים בקצף שנמרחה בו כשסיבנה אותה עם
בטנה. רונית שלחה ידים לגעת בחלקלקות אבל נהדפה כך שתשען אחורה
על דופן האמבט, כשרגליה מונחות בפישוק, כל אחת על דופן אחרת של
האמבט.

אורי לקחה את רגלה הימנית של רונית, והתחילה לסבן אותה עם
הספוג המחוספס, כפי שעברה על הידיים דקות ספורות קודם לכן.
כשהגיעה לאזור הירך שמעה את נשימתה החטופה של רונית, ושלחה את
מבטה אל השפתיים הפעורות במפגש הירכיים. כשסיבנה ושפשפה את
הרגל השניה לא הסירה את עיניה מהשפתיים המצפות.

"אני לא בטוחה אם זה יותר מחרמן אותי שאת מסתכלת על הכוס שלי
בזמן שאת מסבנת אותי בצורה כמעט אמהית, או שאת מסתכלת לי
בעיניים בזמן שאת מזיינת את הכוס שלי." שמעה אורי את רונית,
ורק אז ניתקה את מבטה, והפנתה אותו למעלה אל פניה של רונית.

"מה שתבקשי, אני כאן בשבילך." אמרה אורי. רונית התלבטה לשניה,
ואז משכה בכתפיה, לענות לאורי שהיא משאירה את הבחירה בידיה.
"אז אני בוחרת בשבילך חוויה מתקנת." אמרה אורי, ומשכה את רונית
על גבה בתוך המים, מקפלת את רגלה לכיוון הצוואר עד לקצה יכולת
המתיחה של שרירי הירך. הירך של רונית היה מונח על בטנה, והשוק
קרוב לחזה, כאילו ניסתה להתקפל למזוודתה של נערת גומי. אורי
השעינה עצמה על גופה של רונית , נועלת את מבטה על עיניה של זו,
בעוד אגודלה מחליק על הדגדגן של רונית שוב ושוב. רונית התחילה
לעוות את הפנים, חיוכה מתחלף בהבעת כאב, סנטרה רועד, ואז הפה
הנפתח ונסגר בנסיון לשאוף אויר. אורי הרגישה את שרירי הירך
והשוק שתחתיה מתכווצים, כמצפים לשיא מתקרב שאינו מגיע.

"אורי. תזייני אותי. בבקשה. אורי." רונית ביקשה, כמעט התחננה.
"אני מוכרחה לגמור. הגוף שלי בוער. את לא נותנת לי לזוז."
רונית ניסתה להזיז את האגן כדי ליצור מגע יותר משמעותי וחזק
יותר עם ידה של אורי, אבל היא לא יכלה, אורי שרבצה עליה הייתה
כבדה מדי ומנעה תנועה.

ואז, במפתיע, חדרה אליה אורי עם אצבעותיה, ורונית צפה על ענן
שהלך ונעשה ורוד. כיוון שאורי משכה אותה בראש ההר כל כך הרבה
זמן היה השיא שונה, ארוך כמו הדהוד צעקה בקניון ארוך אינסופי.
כשהפסיקה רונית לצעוק משכה אורי את ידיה ממנה, ובשתיקה שטפה
אותה מן הסבון במים חמים, ולאחר מכן עזרה לה לצאת מהאמבט,
וניגבה אותה. לאחר שהייתה יבשה, סובבה אותה אורי אל עבר הדלת
ושלחה אותה לישון.

רונית הלכה אל חדר השינה, והמיטה הזוגית שמצאה בו נראתה לה כל
כך מזמינה עד שנפלה עליה ושקעה בתרדמה כמעט מיד.

אורי השתהתה עוד זמן מה באמבטיה, חפפה שיער, הסתבנה וסתם רבצה
מהורהרת במים. כשיצאה מן האמבטיה התייבשה, וניגשה אל התיק הקטן
שהביאה איתה, להוציא ממנו דבר. השעה הייתה כבר אחרי הצהרים,
הערב הלך והתקרב, והייתה לה עוד פנטזיה אחת אחרונה שדרשה
מימוש.

חדר השינה היה בכיוון מערב, ושמש אחר צהרים לוהטת שרפה את
העיניים דרך החלון. אורי סגרה את התריס לכדי חרכים, ועמדה מעל
רונית, סוקרת את גופה: הראש על הכרית מופנה לשמאל מן השמש
והלאה, השיער מפוזר סביבו, הגוף מונח על צידו מנוקד בנקודות
אור שהצליח להסתנן בין התריסים, ברך אחת מכופפת והשניה ישרה,
הישבן המעוגל, אצבעות כפות הרגליים שנעו גם מתוך שינה בחוסר
מנוחה.

אורי נשמה עמוק, עדיין לא שלמה עם החלטתה. היא לא הייתה בטוחה
איך רונית תקבל את זה, גם על הפנטזיה הזו לא דיברו מראש. אורי
מעולם לא ניסתה את זה עם אשה, וקצת פחדה מרתיעה ודחייה. הנסיון
שלה עם גברים היה חיובי, אבל אשה זה כבר סיפור אחר לגמרי. אשה
עלולה לחשוב שהיא מנסה להכנס לעור לא-לה, ולהאשים אותה
בשתלטנות. אורי החליטה לדחות מעט את ההכרעה, לראות איך יתפתחו
הנסיבות.

היא כרעה על ברכיה על הרצפה ליד המיטה, והניחה את ראשה על יד
עכוזה של רונית. ואז, מאד לאט ובעדינות, ליקקה סביב לפי הטבעת.
אורי הניחה שאם משהו יכול להעיר את רונית מתרדמתה, זה רימינג.
רונית נאנחה, והסתובבה מעט, כך שלאורי תהיה גישה משופרת, אבל
לא התעוררה.

אורי שקלה איך להמשיך, ואז לקחה שתי כריות, הניחה אותן מתחת
לאגן של רונית כך שירימו אותו, וכעת כשהיה התחת שלה כולו באויר
המשיכה ללקק את פי הטבעת, ולנשוך את שני הישבנים שלצידו. את
שתי ידיה שמה משני צידי הישבן, לוחצת את העגבות פנימה ומרפה
חליפות, עד שאפה ופיה נמחצו ביניהן. ככל שהמשיכה, הרגישה
שרונית מתעוררת והולכת, ואז הסלימה. היא עמדה, בדקה שרצועות
הרתמה יושבות מהודקות היטב על האגן, שהדילדו מחובר היטב אל
הרתמה, ואז משכה את גופה של רונית לקצה המיטה, ברכיה מקופלות
מתחתיה בתנוחה עוברית. בזהירות, כיוונה את האיבר המלאכותי אל
הכוס של רונית, ואחרי שני נסיונות כושלים הצליחה לחדור לתוכה
בתנועה איטית.

אורי נשמה לרווחה, זה היה הרבה יותר קל מנסיונות קודמים שלה
שהיו עם גברים בלבד, ואולי הפעם גם יותר תהנה מן המעשה. אורי
לא התייחסה לזיון כזה כאל השפלה או נסיון שליטה, זו פשוט הייתה
דרך נוספת להנות מסקס. אבל הגברים שאותם זיינה גמרו כל כך מהר
שגופה של אורי לא הספיק להגיע לשיא. לדילדו היה ראש נוסף בתוך
הנרתיק של אורי, והחיכוך שלו עם הגוף שלה עורר אותה, היא ידעה
שיש לזה פוטנציאל, אבל אף פעם עד עכשיו הגירוי לא היה מספיק
כדי לגמור. אבל אולי. אולי הפעם זה ילך.

אורי משכה את האגן שלה לאחור, מחזיקה את האגן של רונית ומביטה
בדילדו השחור-לבן בוקע ממנה רטוב וחלקלק. היא חזרה וחדרה בקצב
איטי ובתנועות ארוכות, מלטפת את הגב והישבן של רונית בצאתה
ובבואה. אחר כך ניסתה להוסיף תנועה סיבובית של האגן תוך כדי
החדירה, והרגישה את הראש הנוסף שבתוכה נתפס ומתחכך בה. זה היה
טוב. היא המשיכה וגיוונה, תנועות מהירות וקצרות, ואז אחת ארוכה
ואיטית, ושוב בקצב מוגבר.

רונית התעוררה בינתיים לחלוטין, ואורי הבחינה בכפות ידיה שאחזו
בסדין וקימטו אותו משני צידי הראש. רונית לא אמרה דבר שיוכל
לעודד את אורי, ולא הוציאה הגה, ואורי שהייתה רגישה לכל סימן
של דחייה התחילה להאט את הקצב עד שלבסוף שלפה את עצמה החוצה.

"מאד יפה כאן בגן עדן, כדאי לך לבקר בהזדמנות." אמרה רונית
אחרי כמה שניות הפוגה "את רוצה אולי לחזור למקום הטבעי שלך?"
ואז הרימה את האגן שלה מעלה בהתרסה. אורי נאנחה, הפעם בהקלה,
ומיד ניגשה למלאכת הזיון, הפעם במלוא הרצינות. רונית הייתה
האתגר שלה, המטרה שלה, והיא בטשה בה ללא הפסק, מנסה לנעוץ
ומקשיבה לתגובה, מאלתרת ומשפרת.

התנועות הסיבוביות הן אלו שבעיקר עבדו על אורי, בעוד שרונית
נאנקה בעיקר בחדירות העמוקות. אורי זיינה בשפע גם מזה וגם זה,
וחשה את הגל מתקרב ומתקרב, את תנועות האגן שלה מתמהרות, את
האגן של רונית נדחק מול שלה בקול חבטה חלקלק שנעשה חזק מהיר
ואלים יותר, עד שרונית פרצה בתנועות אגן בתדר גבוה, שהביאו
אותה וגם את אורי לשיא.

רונית נשכבה על המיטה, חסרת אונים, ואורי הורידה מעצמה את
הסטרפאון ביד אחת, ואחר זרקה את עצמה על המיטה, נשכבה מאחורי
גבה של רונית, ונרדמה, מחבקת אותה מתוך שינה.

כשהתעוררה, מצאה את רונית שוכבת לצידה ומלטפת את פניה. "צריך
לקום. כבר ערב." לחשה רונית, כאילו ניסתה לא להעיר אותה.

אורי פיהקה והתמתחה, ואז תפסה את רונית וחיבקה אותה בחוזקה.
"בוקר טוב סקסית. ערב טוב סקסית."
רונית חייכה אליה. "רציתי להגיד לך שאני..."
אורי נבהלה ושמה אצבע על שפתיה של רונית. "לא. לא. אל תגידי
כלום. זה סקס לשם הסקס. אל תתני לאינטימיות לבלבל אותך עם
דברים אחרים שהם לא."
רונית התעקשה. "בכל זאת. רציתי לבקש ממך שלא תשנאי אותי.
תבטיחי לי."

אורי צחקה, הניחה את הלחי שלה על לחיה של רונית וענתה "לשנוא?
מה פתאום לשנוא. כמובן שלא. כל מה שקרה כאן היה מרצון ובהסכמה,
בלי חרטות." ובסוף הבטיחה כפי שהתבקשה.

הפרידה הייתה קצרה. אורי הייתה צריכה לחזור צפונה לפני חשיכה
מוחלטת, לפני שאורות מכוניתה בלילה ימשכו תשומת לב של רקטה
עויינת. רונית ליוותה את אורי עד השער, ואז כשיצאה, משכה אותה
לחיבוק ונשיקה אחרונים.

"תודה על החוויה."
"אין בעד מה. נפגש שוב בקרוב להשלים קצוות." גיחכה אורי.
"אני. אני לא יודעת. נראה מה יסתדר." ענתה רונית ברצינות,
ואורי נכנסה למכונית, נופפה לה לשלום, ונסעה. מיד כשהתחילה
לנסוע טלפנה לאיתמר, ומסרה לו שכאשר יפגשו יהיה לה סיפור "מה
זה סיפור. סיפור מארץ הסיפורים." ועוד הוסיפה לספר לו,
שבינתיים יסתפק בכך שבחודש הקרוב היא לא צריכה סוללות לויברטור
שלה. אורי נהנתה לדחות את תחינותיו לפירוט הנסיבות, והבטיחה לו
תיאור מלא בשלב יותר מאוחר.

אחר כך, במשך כל הנסיעה, הרגישה את הכוס שלה פועם ורוטט, כמו
היו כלי הדם שבו מנסים להתרגל לשגרה. אפילו כשהגיעה לאזור כברי
והתותחים של צה"ל כבר מנעו האזנה לרדיו, עדיין הייתה מאושרת.

רק כשנכנסה הביתה דרך הדלת השבורה, וראתה את הרהיטים הפוכים
והמערכת חסרה, רק כשנכנסה לפנסיון הצמוד לבית ומצאה את רוב
הכלובים פרוצים וריקים, וכשחיפשה בארונות גילתה שכל התעודות של
הכלבים הגזעיים נעלמו, רק אז פרצה בבכי, והיכתה באגרוף את הקיר
עד שכף ידה נחבלה מהעוצמה.

זה היה לילה ארוך. אורי ניגשה לתחנת המשטרה של עכו, זו של
נהריה הייתה סגורה בשל המצב, וענתה לכל השאלות של החוקר.

"את יכולה להגיד לנו מתי בדיוק זה קרה? ואיפה היית את כל
היום?"
אורי הסבירה שהייתה ביום כיף ושחרור מחוץ לגבולות הגזרה של
הרקטות, אבל קולה רעד.
"האם יש לך מושג למה לקחו את כל הכלבים, והותירו אצלך בפנסיון
אך ורק כלבי גולדן רטריבר? מה מיוחד בכלבים האלו? ניהלת עם
מישהו דיון לאחרונה על סוג כלבים כזה?"
אורי ניסתה להסביר שהם כלבים מיוחדים, ידידותיים, נוחים במיוחד
עם ילדים, אבל לא עלה בדעתה שום מניע מדוע לקחו הפורצים הכל
והשאירו לה רק את הכלבים שאהבה יותר מכל גזע אחר. התירוץ
להשארתם נשמע לה חלול כמו שנשמע לשוטרים. רק שלא יאשימו אותי
בביום הפריצה, חשבה אורי בייאוש. רבע שעה לאחר מכן נכנס לחדר
שוטר בשנות החמישים לחייו, לבוש בחולצה משובצת, הפך את הכסא
והתיישב כך שהמשענת חצצה בינו לבין אורי.

"אני צריך לשאול. אני מבין אם קשה לך לענות, אבל אני צריך
לשאול בכל זאת. זה חלק מהתפקיד שלי, את ודאי מבינה. האם במקרה
יום הכיף שיצאת אליו באזור המרכז נקבע אחרי שיצרה איתך קשר
מישהי ברשת?"
אורי אמרה שכן, והרגישה שהיא בוגדת ברונית.
וגם כשהחוקר הסביר לה שהבית בזכרון היה בעצם שייך לתושבים
שנמצאים בחו"ל במשך כל החופש הגדול, שרונית לא היה שמה האמיתי
של זו שעמה בילתה את היום, שהיא רק אחת משרשרת של חמש עשרה
נשים שפותו ליום שעשועים בזמן שביתן שבקו העימות נשדד, גם
כשהראה לה תמונה באלבום המשטרתי, גם אז לא הצליחה אורי לכעוס.
היא הרי הבטיחה.

וכשפסקה המלחמה, כשפסקה המלחמה...
אבל זה כבר סיפור אחר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יסמין + צחי =
אהבה לנצח






פרחה שהולכת על
זה און-ליין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/07 8:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר אור

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה