עידו הראל / חוסר הברירה |
אשרוף הדירה,
עד שתבואי כמו שפחה חרופה
ותבלעי את לשד עצמותי.
אונתי השמאלית כבר פעורה
ולא, בייבי, אין לי ברירה
ודי לחרוז,
לא אתקיים.
תהיי עימדי בפיצוץ חסר הרחם,
פנייך יתקלפו בעשן המזקקות.
שערי מתבער,
אנוכי מצטער.
סוף לסיפור,
ואל תתפלאי
כי הים עכור,
וכל זאת בגללך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|