כל ליל קיץ דביק ולח
מביא איתו את לילות הקיץ שלפניו
את ריח החרוב בלילה
פארק לאומי רטוב בחושך
קיר לבנים עם כתובות
של כל הפרחחים,  מכל הדורות

וחורשה שהיא שלי
שעברתי בה על חוק אחד או שניים
וים,
שניסיתי בו מיני דברים
אך לטבוע עוד לא השכלתי בו בינתיים  

וכל החום
והאוויר סמיך
וזה ריח של יסמין
וזה אני,
וכל הדברים שעשיתי לעצמי
ולא הייתי מוותר
בעד שום סוג של דבר
אך גם לא הייתי מבקש לחזור
גם לו היה אפשר

אם זאת, יש חורפים שחוזרים,
ולא תמיד הם מצליחים,
להזכיר את העובדה
שהייתי ילד קטן בעיר קפואה
שמכרתי פרחים לזקנים
בין רגבי הבוץ באיזה פארק,
שהיה לי כלב לטייל בדשא
במדינה אחת זרה.

וביום אחד קרה
מטר של שלג על הבירה
וחוזר היה נשנה,
מה שחוזר בכל שנה;
יהודים בוכים על מקדש
וערבים בוכים על משיח,
ואני הייתי אז חייל, בדרך לאיזה קו
מריח את ריח השלג, וכן יש בו מה להריח
נזכר שהייתה לי ילדות שלמה
שהתכחשתי לדמותה
לפני שהיה לי פארק לאומי רטוב
ולפני שהיו לי לילות בריח של חרוב
הייתה לי ילדות קטנה בשלג
עם אחות, הורים וחברים
הייתי ילד קטן בשלג
עם מטרייה, ערדליים ושלולית של משחקים

לא שהייתי חוזר,
גם לו היינו יכולים
סתם, רציתי להזכיר
עכשיו אתם יודעים