ילדים סוחבים
לא כמו שהם חושבים
סוחבים עצים
כמויות של עצים
כדי להגיע לאותה להבה ענקית
שתצית את לבבותיהם
אפילו שזה נדמה בשביל לילה
אחד בלבד.
ואני שנסעתי לי בדרך הקבועה
וראיתי את אותם ילדים - חשבתי
כמה הם רצים ולא משיגים
להבה בנפשם,
כמה אני מנסה לרוץ
ורק נושפים לי על
הלהבה שבנשמתי.
כמה חופש
לעומת קיבעון שאליו הם שואפים.
מוזר,
למה לשרוף שאפשר ליצור?
ולמה שנותנים לך לשרוף
אתה לא מעריך את זה כלל?
חבל,
שאחריי יהיו בדיוק כמוני
שיזכרו בעבר
שהלהבה שלהם הייתה שלהם בלבד.
וכיום,
הלהבה דועכת ללא שמץ של עצמאות
ללא שמץ של בלעדיות
ללא שמץ של גאווה
שפעם הייתה בלהבה
בלהבה שלי. |
