דווקא השריפות כיבו את השנאה,
חוץ מהקטנה שהתחבאה בסמטה
- וכולם בחוץ רבו מלחמות וירו,
אני התחבאתי ולחשתי: "תודו".
דווקא כשצריך אין לי אומץ לצעוק.
-וכולם בחוץ היכו אהבות ודקרו
ועמדתי מול כולם והם בכלל לא ראו,
דווקא כשצריך אין לי צבע ללבוש.

דווקא השריפות כיבו את השנאה,
חוץ מהקטנה, השקטה והשקופה.

ואין יותר אף אחד בחוץ,
הרחובות יתומים והשנאה כובתה
ולהם אין כבר מה לעשות בחוץ,
הם לא מכירים אהבה.

אף אחד לא שם לב לשנאה הקטנה שעמדה מולם,
היא לוחשת לפרחים
מבקשת: "תודו"
-תודו שאתם יכולים לאהוב.

כולם בבתים,
מקנאים,
הורסים,
שונאים,
הורגים,
משקרים,
ולאהוב לא יודעים.