היום אני אמות,
מחר אני אצוף
בתוך החול של ים הסבל.
אתמול הייתה שמחה
ולזה אין דרך חזרה,
עכשיו הגיע זמן לעצב.

ואני הכישלון
ולא נגע בי כשרון,
כולם צוחקים, אומרים לי "כך נולדת".
הברבורים התכערו,
בשלכת הם קפאו
ולא נותר דבר יפה כי את נולדת.

בסוף כולם מתים
ואת זה כולם יודעים
ורק אני אמות עם כתם.
הנכשלים אין-סופיים,
כמו אצל המספרים
אבל רק אצלי המספר הוא אפס.

ואני הכישלון
ולא נגע בי כשרון,
כולם צוחקים, אומרים לי "כך נולדת".
האבנים לא התחזקו,
את המוות הן קטפו
ולא נותר דבר יפה כי את נולדת.

כבר אין לאן לרוץ
והינה עוד תקתוק,
לא נשאר לי זמן להתעורר.
כל חלום קטן
הולך ונעלם,
אף אחד מהם לא יתגשם.

הכישלון הזה גודל ומתחזק,
מנצח אותי, צועק "היא הפסידה"
ואין לי מה לומר, הקרב הזה נגמר
הכישלון חוגג לו עד מחר...