באותו רגע רציתי לצעוק עליו שהוא לא שפוי,
שהוא משוגע והוא תמיד היה כזה,
אבל הוא היה הכי שפוי מבין כולנו,
הוא היה היחיד שידע מה צריך לעשות.
לא חשבתי שהוא יחזור, לא חשבתי שהיא בכלל תלך,
באותו זמן, אני די מאמינה שלא חשבתי בכלל.
אני זוכרת שראיתי הרבה דברים,
כאב ודברים ביזאריים לא היו חדשים לי.
הכל היה הגיוני בעולם הזה שלו, הוא היה קוסם
ואנחנו היינו המכושפים שלו.
שום ברק לא היכה בלי פקודה ממנו,
השמש לא שקעה עד שהוא קבע,
ואולי זאת הייתה הסיבה שהימים היו ארוכים כל כך
והלילות קצרים מדי.
הוא לקח הכל, הוא אהב להזות דברים, וככה הוא שלט בכולנו.
כשהוא ראה את העולם בכחול, העולם שלנו היה ככה,
כשהוא רצה קצת אדום, צבענו הכל.
הוא אהב הזיות וחלומות, וטירוף.
והוא, הוא היה הכי שפוי מבין כולנו,
הכי מטורף והכי שפוי...
אנחנו היינו רק כלי קטן במשחק מטורף של שני ענקים,
של שני קוסמים גדולים שלא מוכנים להפסיד,
והם בינתיים,
צבעו הכל.

(08.06.06)