בצימר אחד בצפת, הבטתי על סימטה עשוייה אבן עייפה,
דרך שבכה של גפן אדומה, עמדתי בוהה בגרפיטי של
גלריה לצד בית-מדרש, הומה, "קריאת-שמע".
מאחורי, פנימה, מבשלים חברים גורמה לפרטי-פרטים.
אני מוותרת על פלירטוט של גבר אשה סביב "קממבר" הגבינה.
חופשה רומנטית בקבוצה.

אני נשארת להביט, מתעקשת להרגיש את טיבה של עיר קדושה.
נכנסה השבת, באה כלה.
היא הולכת שם בפאתי אותה סימטה, בשביס לבן מובילה ילדים
לבושים ענן.
מביטה בי נכוחה, מחייכת לעצמה וממשיכה בדרכה.

ואני, אני רוצה לעשות אהבה קשה.
ענב אדום נמצץ בשקיקה, מסדרת רדיד שיספר תשוקה,
על כתף ערומה ונכנסת נחושה.
ושם בתוך הבית העתיק בצפת..
בין קרפציו נא ושאר שרצים מוקפצים בחמאה,
יד זמינה מגרה, על רגל אסורה לה.
לה לה לה לה לה לה לה לה.
וזו לא השכינה, עוד זכר שתהה בסביבה.
ואני נענית, חושקת באסור, בשפה הלחה.
בראשי מרצדת אשה בלבן.ואני מרפה.
בצימר ההוא בצפת, ידעתי אשה.