הייתה לי פעם בובה מיוחדת
עם עיניים שמיים ושמלה של שקיעה
והיא אהבה אותי הכי בעולם
ואני אהבתי אותה
השמלה קצת דהתה עם הזמן והיד נפרמה ונפלה אבל
החיוך החיוך החיוך שלה
בטעם חיבוק ותחושה של גן עדן
נשאר אצלי לתמיד.
וכשהיה לי מלוח בעיניים הייתי מנשקת אותה על השפתיים בסוד.
(כי לבנות אסור לנשק שם בנות)
ומיד העיניים נעשו מתוקות.
אבל יום אחד עצמתי עיניים
וישנתי שינה של עצים
ולשוב כבר לא שבתי
וכמה היא בכתה כשעזבתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|