אם הייתי אומרת לך שאני אותך לא אוהבת,  אז תדע לך שהייתי
משקרת. אם הייתי אומרת לך שאני לא מתגעגעת אליך ואם הייתי
אומרת לך שאני שונאת אותך זה היה שקר אחד גדול.
כמו שהייתי חיה בתוך בועה של שקר דווקא נחמד שנהניתי בו חודש
שלם אבל סבלתי ואני עדיין  סובלת ממנו 5 חודשים והחודשים
נספרים.

הדמעות שיוצאות לי בלילה זה כבר הרגל, כי התרגלתי לבכות עלייך,
לדבר עלייך התרגלתי להיות כול מה שאתה. בחודש הכי יפה של חיי
הרגשתי שנעצר הזמן ורק שנינו חיים בעולם הזה.  כל שניה, דקה,
שעה וכול יום חיכיתי לך - לנשיקות, חיבוקים והמבטים הכובשים
שלך שבעצם ככה התחלתי לאהוב אותך.

עכשיו אני מבינה את המושג את המילה אהבה. משהו שפעם חשבתי
שידעתי מה זה אבל כשראיתי אותך, כשהייתי איתך ידעתי שבעצם לא
ידעתי כלום על הרגש אהבה ואתה זה שבעצם לימד אותי מה זה.

הכל ניגמר כל כך מוזר יום אחרי שהיינו יחד.  מה קרה? מה
השתנה? מה פתאום ניזכרת באחותי שהיא הסיבה לפרידה !  נתת לאהבה
שלנו ללכת עם כיוןן הרוח ולהעילם איתה. הרסת הכול תוך שניה.
הלב שלי שהתמלא ברגש אהבה הפך לכאב ואכזבה.
כאב - כי כאב לי שהרסת הכול
אכזבה- כי יום לפני הפרידה אמרת לי שאתה אוהב אותי.
שמחת שעזבתי הכול בשבילך,  את החבר את החברות ומה קיבלתי
בתמורה חודש של שמחה, אהבה, אבל 5 חודשים של כאב  אכזבה וקנאה
? כן קנאה כי לא עבר יותר משבוע וכבר מצאת לך לב אחר שתשבור
אותו ותהרוס אותו שיותר לא יוכל לקבל אהבה ולתת אהבה. חשבתי
שאתה מיוחד אבל טעיתי והטעות הכי גדולה שלי היתה שהתאהבתי בך
ואני עדיין אוהבת אותך עם כל הכאב והשפלות שעברתי בגללך. מה
יצא לי מי זה מה? אני כמו ילדה מסכנה בוכה ומחפשת נחמה ללא
הצלחה ואתה כל שני וחמישי יש לך מישהי אחרת.  אתה לא מתאר
לעצמך כמה אני מקללת את היום שראיתי אותך בכיתה והתחלנו את
הסיפור הזה של האהבה.  הלוואי יבוא יום ומישהי תעשה לך את כל
מה שאתה עשית לי ואז תדע מה זה,  איך זה להרגיש שמשקרים לך
שמתי שאתה מותח הכול, את הנשמה - אתה יוצא מופסד מכל הכיוונים.


יבוא יום ואתה תסבול ותבקש סליחה ממני ותרצה לתקן את הטעות
שעשית אבל מותק אני כבר לא אהיה שם בשבילך כי אני כבר לא ארצה
אותך.  כמו שאומרים: החיים ממשיכים קדימה אין להסתכל לאחור כי
אין דרך חזרה משם. אני עדיין אוהבת אותך זאת עובדה ואתה יודע
אבל כול כלב יבוא יומו.