יש הפתעות בסיפור.
המשחק הזה נהיה מכור.
נגמר החשק לשחק.
הנה אני שוב שותק.
נכנס לתוך בועה קטנה,
קצת סגולה אולי כחולה.
יש בה משהו מיוחד,
ואין את זה לכל אחד.
הבועה די חזקה,
יש בה רגש, יש עוצמה.
היא יפה וחוצפנית,
לא שקטה ופחדנית.
לא כמוני, הבועה,
ומי אני בלעדיה?
היא הכל בשבילי.
היא כמו ביתי החם.
בועה בשבילי זה כמו בית לאדם,
היא כמו חמצן לנשימה,
כמו בגד לגוף.
עד כדי כך,
שבלעדיה,
בלעדיה אני אמות.

לכל אחד יש בועה,
וכל אחד ימצא אותה.
מתישהו זה יקרה,
והחלום של האדם
שחבוי בתוך תוכו,
יתפרץ כמו הר געש שקט,
שחיכה כל כך הרבה זמן
להתפרצות של חייו.

אולי הבועה הזו היא אבן יסוד,
אב או אם, אולי איזה אח טוב,
אולי היא אחות, או ילד קטן,
יכול להיות הכל,
אפילו סתם בנאדם.

אולי היא בעצם נערה יפת עיניים עם פנים של מלאך,
כמו שכל אחד רוצה לו רק שזה לא קל כל כך.
יכול להיות שהיא פנטזיה שקשה להשגה,
יכול להיות הכל,
אולי היא סתם דמות באגדה.

ואולי,
אולי היא סתם בועה שכייף לכתוב עליה.
בועה כזאת שאליה נכנסים כשרוצים להיות לבד,
וכשמחים מאוד, ויושבים עם חברים בלילות,
אנחנו נזכרים בה... ומתחיל להיות עצוב מעט.
אבל בסופו של דבר אנחנו לא נותנים לעצב להשתלט עלינו,
כי אנחנו רוצים לנצח את הבועה
ברגעים של שמחה.