במרכז ידייך הניחיני, ואל תלחיציני נואש
במרכז נשמתך החביאני, הריני כבר מותש.
לא, אין לה אלא למגר את האלמוות, וכך נוצרת דמעה,
החיים יותר יפים, כשנגזרת עלינו המיתה.
אוויר מרנין כל לב עצוב, הזמן מוחה על זכר כאוב.
הצל שעל הקיר, משחק במשחקי האור -
ואנחנו אנשי התקווה, מתעקשים להישאר בשחור (SHOR)
יקיצה חזקה של אלף אהבות, מחזיקה אותנו בחיים,
תכונה חסרה במלאי, הופכת אותנו מלאכים.
בשמי התכלת שממול האוקיינוס, נגלה את דמותך החדשה,
אוי חבקיני ואל תעזביני, אקרא לך בשמך: אהבה!