הוא היה הטאבו שעל כתפיי
הקוץ בנעליי
משהו שלא נתן לי מנוח
משהו ששאב ממני את כל הכוח.
ונמנעתי מלחשוב עליו -
כשבעצם חשבתי עליו תמיד,
למרות שידעתי שביננו אין עתיד.
זה גחמות של לב נאיבי
ואני מרגישה שהוא עדיין מכאיב לי.
לב כה תמים, כה מאוהב
עד מתי תדע נכזב?
רשע שכמוך - עדיין לא מרפה...
מי את השברים ינקה?
לא ישנה מה יאמר הוא,
כי אמרה היא הכל -
לא היא בעצמה - טבעת קטנה ללא קול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.