את ילדה של שמש.
ילדה של חול,
ילדה של עשב שאף פעם לא דרכו עליו.
את ילדה של חופש,
למרות שזה לא נראה ככה עכשיו.
ילדה שיום אחד תעוף,
לבד.
את ילדה של טבע,
של שריקות, ומפלים.
את ילדה של שקר,
כמו שאבא אומר.
מגדל קלפים,
שנופל.
והם אומרים שכשאת צוחקת,
העיניים שלך מתכווצות,
ולא רואים את העצבות.
את ילדה של עץ זקן,
שאף פעם לא ימות.
וזה נעים לך, לפעמים,
ללכת ברחוב יחפה,
לדמיין שיש אדמה במקום אספלט,
צרחה במקום השתיקה,
ושיורד גשם,
כל כך הרבה, ואת שוחה.
את ילדה של רוח,
ילדה של מילים,
ושורות, ושיר,
ילדה של רגש.