גיל רוזנטל / שיר ערש דווי |
מעצמי.
חשבתי שאתך זה לא יקרה.
שאת תחזיקי אותי מעל למים,
אבל אני טובע.
בים של זפת וגופרית,
אני נחנק מהחושך שבראש שלי,
ואת שקועה בכרית.
אני כבר לא חושב שתצילי אותי.
אני כבר לא חושב שאפשר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|