העיניים שלה נעצמו
כמו החושך של הלילה
ככה היא הייתה
חשוכה וקרה
שרויה על המיטה
ואני, הייתי רק ילדה קטנה
קמתי כולה לשאול "מה קרה?"
והוא, בוכה כמו חיה פצועה
"קומי!" הוא אומר אבל היא לא נעה
"בואי!" הוא קורא אבל היא לא באה
אני חוזרת ושואלת "מה קרה?"
אבל הוא רק אומר לי "תחזרי למיטה"
ואני חוזרת למיטה ולא מבינה
הייתי אז כולה ילדה קטנה
אבל עדין ידעתי
אני די הבנתי
"היא לא תקום יותר" אני אמרתי
לעצמי בלב
וכמה שבכיתי, הסתרתי ת'כאב
ילדה בת ארבע שמבינה מה קרה
אבל כולם אומרים לה שאין שום בעיה
פזמון:
יושבת בחדר ובוכה
רק בת 4 אבל מבינה
עוד דמעה שנפלה
על המיטה נספגה
ואני רק בוכה ובוכה
והרופאים, נכנסים
לוקחים אותה והולכים
הגופה הקרה שעל האלונקה נסחבה
והם מבשרים את הבשורה המרה
והוא, מתפרץ בדמעות
והלב שלי שבור כבר שעות ארוכות
שומעת את הזעקות של הלב
שומעת את הדמעות שזולגות בעומק הכאב
הוא עושה טלפונים לבשר למשפחה
הוא נוחת על הכורסא
ואני שוב שואלת "לאן אמא נעלמה?"
למרות שידעתי ת'תשובה
רציתי שהוא יבשר לי ת'בשורה
"אמא איננה" הוא עונה בקור
"אמא איננה, אמא לא תחזור"
והתינוק הקטן מתחיל לבכות
ואצל הבעל השבור הדמעות רק זולגות
ואני באה ומחבקת
מנשקת על הלחי כדי לרפא את הצלקת
פזמון:
יושבת בחדר ובוכה
רק בת 4 אבל מבינה
עוד דמעה שנפלה
על המיטה נספגה
ואני רק בוכה ובוכה
ועכשיו, עברו חמש שעות
דפיקות בדלת, הנה באות עוד דמעות
הדלת נפתחת - בפתח אין שמחה
ולתוך הבית האפור נכנסת המשפחה
היה זה אביב
אבל הבית היה קר
ירד בו גשם מלוח של הגורל האכזר
"למה אלוהים? למה לקחת אותה?"
אומרת האמא ובוכה
היא לוקחת תהילים ומתחילה להתפלל
"אני אחזור בתשובה כדי שלא תיקח אחר"
אומרת האמא בקול חנוק מדמעות
והדודה מחבקת את אחיה -
הבעל השבור שהמכה אותו הפתיעה
ועכשיו, מתחילה המלחמה
מי יטפל בילדים? "אני צריכה"
אמרת האמא וחוטפת את התינוק לידה
"אני מה שנשאר להם מביתי היקרה"
"אבל הוא האבא" אומרת האחות
ולוקחת אותי אל ידיה החמות
"די! תפסיקו!" אני אומרת שבורה
"תנו לנו לחיות כמו משפחה"
אבל אני הייתי אז רק ילדה קטנה
אבל היום גדלתי ועשיתי ת'בחירה.
פזמון:
יושבת בחדר ובוכה
רק בת 4 אבל מבינה
עוד דמעה שנפלה
על המיטה נספגה
ואני רק בוכה ובוכה
תביעות משפטיות
שאומרות לנו איפה להיות או לא להיות
כבר לא בת ארבע, נקרעת בין המשפחות
ואחי הקטן שלא יודע מה קורה
קופץ מהבית הזה לבית הזה
אבל אני כבר יודעת מה לעשות
ובבית שלי אני בחרתי להיות
עוד דמעה שנפלה
על המיטה נספגה
ואני רק בוכה ובוכה
ואני רק בוכה ובוכה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.