מַה יָּפוּ מִלּוֹתַיִךְ, מַה יָּפְתָה זִמְרָתֵךְ
נָעֳמִי הוּא שְׁמֵךְ, נְעִימָה הִיא שִׁירָתֵךְ
כְּשֶׁשַּׁרְתְּ עַל יְרוּשָׁלַיִם, עֵינֵינוּ מָלְאוּ אוֹר
כִּי לְכָל שִׁירֵינוּ הָיִית כִּנּוֹר.

הִטְעַמְתְּ אוֹתָנוּ מִלֶּחֶם הָאוֹהֲבִים
וּבַדֶּרֶךְ הִצְעַדְתִּנוּ עִם אֲנָשִׁים טוֹבִים.
כִּי בְּלִי אֵשׁ וּבְלִי לֶחֶם וּבְלִי מַיִם רַע וָמָר,
אַךְ בְּלִי הַזֶּמֶר וְהַשִּׁירָה שֶׁל נָעֳמִי, אִי
אֶפְשָׁר!

נָעֲמָה לָנוּ חֶבְרָתֵךְ
קָשָׁה עָלֵינוּ פְּרֵדָתֵךְ.
נוּחִי בְשָׁלוֹם,
בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל חֲלוֹם.

רַבּוֹת בָּנוֹת עָש-וּ חַיִל
בַּקַּיִץ, בַּחֹרֶף, בַּיּוֹם וּבַלַּיִל
אַךְ עַל כֻּלָּנָה מִי עָלְתָה, מִי?
אִם אִוָּלֵד בְּגִלְגּוּלִי הַבָּא מְשׁוֹרֶרֶת,
קְרֶאנָה לִּי נָעֳמִי.

כמעט שנתיים, נעמי. לא שכחנו אותך. לעולם לא נשכח.
         יום חמישי, 8 ביוני 2006, ירושלים