תמיד דיברו עליה ברחוב, באמצע הכיתה תמיד לפני שהמורה נכנסה
היינו מדברים על ה"קטע" האחרון שלה. אף אחד לא הכיר או פגש
אותה, לפחות לא אף אחד ממשי. היחידים שאי פעם ראו אותה היו
הקורבנות שלה, הפושעים למינהם.
אף אחד לא הבין איך היא יודעת איפה להיות ומתי, אף אחד לא הבין
מאיפה היא מגיעה ולאיפה היא נעלמת, תמיד ענן כזה של אפלוליות,
של אי וודאות.
למה אני אומר היא? כי ככה אמרו הפושעים, הם אמרו שהיא הייתה
אישה, אף אחד מהם לא תיאר את המראה שלה, הם מילמלו שטויות
ואמרו שהיא נקבה, זה הכל...
ואני? איך אני קשור לזה? המקרה שלי קרה לילה אחד כשהייתי בדרך,
אני לא יודע באיזו דרך או לאיפה, פשוט ברחתי, מהכל. כמובן שהיה
לילה חשוך, היא תמיד מופיעה בלילות הכי חשוכים כשאין ירח
בכלל.
התרחקתי, רצתי משתדל לעצום את העיניים ולא לחשוב לאיפה אני
רץ.
לפתע שמתי לב שעוד דמות רצה לידי, בשקט, מאחורי, מחוץ לטווח של
החושים שלי.
נגיעה בכתף, עצירה, היא הסתכלה עלי, כנראה, הרגשתי את העיניים
שלה חודרות אותי אבל לא ראיתי כלום. אז היא המשיכה ללכת,
הרגשתי שהיא רוצה שאני אבוא איתה, טיפסנו על גג של בניין, היא
הצביעה על חבל כביסה שהיה תלוי שם ונמשך לגג של הבניין ליד.
היא נתלתה עליו ועברה לבניין השני, הסתכלה עלי והלכה משם,
שמעתי קולות מאחורי, עולים במדרגות.
שחררתי את החבל.
באותו לילה חזרתי הביתה, לא חשבתי על כלום, הראש שלי היה ריק
וממוקד.
"פגשתי אותה, אני פגשתי אותה".

אני לא אשכח אותה לעולם.