|
במצב מדכא אני שוכב על הספה
אני שוכב ומספר למישהו על הא ועל דא
זה מסקרן אותו לדעת אם אני שפוי
גם אני רוצה לדעת אם יש לי סיכוי
הספה כבר די חמימה אחרי שעה
"טוב מספיק להיום - עד הפעם הבאה"
המעיל הצעיף המטריה והפתק
אני פותח את הדלת ומתחיל ללכת
ואני הולך לתוך העולם שלי
אני הולך גומע מרחב וזמנים
אני מהלך בינות כתלים של אינסוף אמיתי
אני מרחיב אופקים באופן אישי
אני רואה את כולם באופן סתמי
אני מחפש מסביב אבל לא מוצא את עצמי
ברחוב אנשים מביטים בי על יד הדלת
עוד פסיכופט שמצא לו דרך לבזבז את הכסף
"מזל שיש כאלה" - מישהו אומר
"אחרת בחדשות לא יהיה על מה לספר"
האוטובוס מגיע לתחנה
הדלת נפתחת ונדחפת בה אישה זקנה
הסלים כבדים לה - הנהג קם ועוזר
אני נשען על הדלת - אני לא ממהר
ואני פוסע לתוך העולם שלי . . . |
|
|
לאשכנזי שעיר יש
פסיכומטרי נמוך.
מאוד נמוך.
כמה נמוך?
בואו רק נגיד
שכדי לחשב אותו
היו צריכים
להשתמש בתורת
הקוואנטים.
חרגול שהבטיח לא
לספר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.