בתום יום המסיים דרכו,
בפולחן ומילה נאמרת,
העצים ירכינו ראשם,
בגין רוח בהם משוחררת.
זה יום שתהיה בו דממה,
לי לעד תהיה נמשכת,
רק אהובה שלי בם,
בימים שיהיו משתרכת.
תדומם המולת החיים-
בתוך שלוותו של האין,
אחר הבכי והצער,
היה ותאמר: "נו שיין" .
שם בתוך לא ידוע,
אותו רק ניתן לנחש,
במידה ואוכל אצפה:
במזימות ליופייך שחורש.
8.5.04
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.