חברה שלי שלחה אותי לעשות שוק. יש בינינו חלוקת תפקידים ברורה,
היא מנקה, מכבסת ומבשלת, אני עושה קניות ומוריד זבל. בדרך כלל
זה סידור טוב, אבל הפעם... הסתבכתי.
זנגביל פינת ויצמן השוק של נתניה, בסיבוב אותו מוכר שצועק כל
יום:
"רק היום".

הוצאתי את הרשימה והתחלתי את מסע הרכישות.
קילן מלפפונים - יש.
5 בננות - יש.
1/2 קילו תות - יש.
אבטיח, גם.
300 גר' אהבה... רגע איפה הדוכן שהיה כאן לפני שבוע?!

" אה... סליחה דודי איפה הבחור שהיה כאן לפני שבוע עם האהבה?"
"מה זאת אומרת הלך?"
פאק, לא האמנתי איך נתקעתי עכשיו, אין אהבה.
השמועות אומרות שיש 3 קונטינרים תקועים במכס.

עכשיו כבר באמת התחלתי לדאוג, איך נעבור את הוויקאנד?!
האמת שאהבה נגמרה לנו כבר ביום חמישי, זה קרה כשחזרתי הביתה
וזרקתי את הגרביים על הרצפה בחדר, הפסיכופטית נבחה עלי כמו
פינצ'רית מוכת כלבת שהיא לא אמא שלי ואין לה שום כוונה לאסוף
אחרי.

אז החלטתי להציל את המצב ולקנות 700 גרם תלות במקום זה.

חזרתי הביתה ופרקתי את השקיות, כשחברה שלי ראתה שלא הבאתי אהבה
היא התחילה לצרוח עלי כמו כלבה מטורפת, היא גם הראתה לי שבארון
מעל הכיור יש לנו כבר 3 וחצי שקיות תלות מוכנות לשימוש.

לא ידעתי מה לעשות אז הזמנתי אותה לשתות מיץ טבעי בדוכן ליד
הבית.
היא שתתה מיץ מלון בננה והערכה עצמית.
אני שתיתי גזר ויושר פנימי.

לחצנו ידיים ונפרדנו כידידים.