נר הזיכרון של חיים
דולק לו בחשיכה
מבעד למאות לוחות אבן
דוממים, חשוכים, מתים.

מחר יום חדש יפציע
ותקווה חדשה תבוא
זה מה שחיים אהב להגיד
רק חבל שהוא לא יישם את מה שאמר

ביום אביב קיצי כשהשמש זרחה
חיים לקח חבל וחיבר לתקרה
קשר וליפף ליפף וקשר
עבד קשה כאילו חייו תלויים בדבר

סגר את חדרו שלא יפריעו
ורשם ביומנו
"שלום עולם אכזר צר לי לעזוב אותך
אך הספיק לי לחיות את חייו של חיים"

חיים לקח לו כסא
אמר יפה שלום
לעצים מחלונו, לכביש,
לעולם
ואין יותר חיים

הנר ממשיך עוד לדלוק
ורק נשאר חלל
ואף אחד לא יודע למה