|
הולכת שוב בדיזינגוף באותה הפינה
שמזכירה לי איך העיניים שלך דיברו
בדיוק כשחיפשתי את הכוונה
ושוב העיר הזאת אתה יודע
מוארת לי בצבעים ששייכים רק לך
ברחת ולקחת איתך את כל הקסם
ולא חשבת לבקש סליחה.
הולכת שוב ברחוב שמנציח נצחיות
ונזכרת איך שיקרה אותי פה התשוקה
בדיוק כשחיפשתי קצה של מציאות
וכאן מרגישים שייכים אתה יודע
אתה לא זה באמת
ואתה הכל בבת אחת
ברחת ולקחת איתך את כל הקסם
ולא חשבת להשאיר לי קצת.
הולכת שוב ברחוב שלימד אותי אותך
רגשנות איומה נוכחות אחרונה
נדמה כי נאבדה ממני פה איזו חתיכה
וזה הרגיש הכי מושלם אתה יודע
אני כאן הולכת ונזכרת
שלא הייתי מוותרת
ברחת ולקחת איתך את כל הקסם
תסתכל עכשיו איך אני נגמרת.
תסתכל עכשיו
איך כולם פה ברחוב סביבי
דורכים על הרסיסים שלי. |
|
|
נניח שכתבתי
סלוגן,
ואישרו לי אותו.
ואני אלך ברחוב.
ואנשים יגידו
לי.
יו מלגזן, ראינו
את הסלוגן שלך
בבמה, אפשר
חתימה.
ואז איזה מעריצה
בלונדינית כוסית
תרד לי מתוך
הערצה.
ואחרי זה אני
אופיע בדודו
טופז.
ואחרי זה תהיה
לי תוכנית משלי,
ראשון בסלוגנים.
תתנו לי לשלוח
פיתות במקום לחם
עם הסלוגנים
שלי?
המלגזן הזועם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.