הלכתי, הולכת ולא בשביל לחזור.
ביקשת, התחננת שאשאר עוד קצת, רק לעוד דקה, להזדמנות נוספת.
ואני עצמתי עיניים והפלגתי לי רחוק.
הרעשים סביבי התעמעמו כמו אורות לקראת שקיעה.
מלאך הגיח מאחורי כתפי הימנית.
ולא מלאך כמו שכולם אומרים, לא היה זה בנאדם.
מלאך כנה ואמיתי, כזה שלא רואים, רק מרגישים.
תמיד לבד, כולם אמרו "אני איתך".
לא נחוצה לאיש, כולם אמרו "צריך אותך".
עייפתי, עייני נעצמות.
זעקתי אך איש אינו מקשיב, כולם בראש מורד "אני אלך אם את
תלכי".
צריכה חיבוק של המלאך, חיבוק לא אנושי, אבל אתה עומד עכשיו כאן
לידי.
אין הזדמנות נוספת, נגמר הזמן, נגמר לעולמים.
תלך מכאן, ביקשתי לי בשקט.
מלאך השעין ראשו על כתפי.
אותו צריכה, רק המלאך שלי.
אחד שיקשיב לרחשי ליבי, יבין אותי כמו שרק רציתי.
יהיה שם, ויחבק כשאצטרך.
הוא זה שיעמוד לצידי מעל הנהר.
הוא שיחתוך איתי ת'ווריד.
מלאך צריכה, לצעוק רציתי.
כוחותיי אזלו, אזל הזמן.
ורק לשבת ולבכות רציתי, ואז חיבוק קיבלתי, חיבוק של המלאך.
דמעות זלגו, אך לא שלי הפעם, בכית כמו תינוק שרק נולד.
אבל אני בעצימת עיניים, חיבוק ראיתי, חיבוק של המלאך.
נגמר, הולכת לי בשקט, בדרך שלאיש לא ידועה.
איש לא הולך איתי, איש לא בוכה על שמי מעל מצבתי, איש לא זוכר
יותר אותי.
ורק מלאך שלי, עומד למעלה שם, איתי...